היא מוזרה. היא לא מכחישה את העובדה הזו.
אולי איפשהו היא גם אוהבת את זה, שהיא שונה.
לפעמים נדמה לה שעוד מעט היא תמצא משהו שבורח ממנה כבר המון
זמן.
כמו אליסה והשפן, היא רודפת אחרי זה.
וכשהיא מתייאשת ונופלת לעוד בור אינסופי שמסביבה עוד פיסות
אבודות של נוסטלגיה שנופלות יחד איתה, נדמה לה לפעמים שיש שם
מישהו שמחזיק אותה, וככה בנבכי הזמן ומחשבותיה שנדמה לה שהיא
בחיקו ושלא ילך לעולם... היא נופלת שוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.