נפלאות התבונה מגיעות אליי בדפים תלושים, ללא סדר כרונולוגי
ברור
כמה חומות הצתברו שם, משקעים נאבקים בתוך האדמה,
סחור סחור ואז נוחתים בקרחת יער וביער יש עולם נסתר עולם של
אגדות.
הצליל הפסיכודלי בועט החוצה יצירה

                            לוליין לבן
חבל דק ועט דיו פותחים טרילוגיה קצרה
תאטרון, במה ושוב חוטי ברזל דקים
קהל מוחא כפיים ולמה שוב אתם צמאים להגדרה?
כשזה תלוש מדי, קשה מדי להבנה
חותמת הנפסל מטביעה את חותמה.
לוליין לבן זועק להבנה
                     

על הבמה מלכת השלג, הוד רוממותה הלבנה
הילה קרה מקפיאה את נשמתכם
אתם בשליטה, בהבנה צלולה, הקול שלי ברור, חד ואמיתי.
הד המילים מכאיב לאוזניכם.
המסר חד ואמיתי.
מתוך חדות קופצים לתלת מימד,
מתוך חדות אין דרך ולדימיון יש ספייס ענק.
                   

אהיה ברורה לחלוטין הפעם
דיבור פשוט על הרגשה , תקופה והבנות
תיפלו איתי ברשת בטחון

עצמו עיינים, דמיינו, תרגישו, תאהבו
במחשבה שנייה שלישית ואחרונה
(הטרילוגיה מוגשת לכם על מצע עלים ירוקים ברוטב בלסמי)