היא הסתכלה בי במבט מרוכז.
והעיניים שלה-
הן הביטו בי כל כך עמוק פנימה,
שהרגשתי שהיא לוקחת לי את הדבר הכי סודי שלי-
בכח.

ובכל זאת-
לא העזתי למצמץ, ולו לשניה.
היא הפנטה אותי עם היופי שלה-
שהיה חבוי לה בעיניים.
היה בהן הכל...
פשטות כל כך מורכבת-
שהיה לי קשה להבחין בה.
וניצוץ קטן של אושר-
ששקע בתוך ים גדול של עצב,
שהחל לפלוש לו גם אל האף.

והדמעה זלגה לה עד לקצה,
מתמהמהת שם לרגע,
מנסה להחזיק עוד טיפה-
לפני שהיא צונחת לה למטה,
וכך גם כל מה שהיה בה-
מתרסק לרסיסים.

ואז כבר לא יכולתי.
הסטתי את מבטי ממנה,
אל האופק.

והכל כבר היה לי בהיר.