משפט הכנה ראשון לקראת פגישה מביכה ומיותרת, ובד בבד הכרחית,
אבל במקביל ללא הועיל, ובהתאמה, עבורי, משמעותית.
כן, כן, אתבזה כהרגלי במבול של מלל עלום ובעלמא, אבל ניחא,
סיפור חיי עסק ביש הוא.
כבר כוחותיי נמוגו מלכתוב בחרוזים. המזג הפיוטי שלי נרמס שוב
ושוב בעקבות הדרישה, כי בזו הפעם אשחק דמות קשיחה, שלשקרן
כמוני בזוי אף יהא זה.
ניחא.
ניחא חיי.
ניחא אהבתי
ניחא כבודי, שעליו שמריי קופאים.
ניחא!

מדוע איני יכול להיתפס לאותן שבלונות ריאליסטיות ושפויות? מדוע
נוטה אני לפסול ול-לא-מובן-בעליל?
כל שאני חפץ בו דווקא מדבר בשפה ריאלית והגיונית, אולם
האמצעים, אוי האמצעים... פסיכוטיים עד למעבר לגבול הבושה.
אני מפוחד עצמי. וכן, גם ממך.
כיוון שבנכוחות שלך במחשבותיי גרמת לי לתסיסות מעיים. אכן,
לגועל נפש שבבסיס וביסוד. מקור יצריי.

המלל שלי עלמא!
שרפו את המלל!!
שרפו את כותב המלל!!!
תנו לי להתמזג, להיות מובן.

אוף, תמיד ארצה את הלא-מושג.