אתה רואה עיניים כבויות
ואתה רואה כתפיים שחוחות
ובדמיונך הם בלבן לבושים
ובסולם יעקב מטפסים ועולים

אבל הם רק עולים,
אתה לא רואה אותם יורדים,
ואתה יודע - כעת הם בטוחים
בחיקו של אלוהים.

והם ממשיכים בשורות ארוכות
ואתה רואה את כל הצלקות
ואת כל הפצעים הפתוחים
מבעד לקרעי הבגדים המועטים.

ושוב, הנה הם שוב עולים,
אתה לא רואה אותם יורדים,
ואתה יודע - כעת הם בטוחים
בחיקו של אלוהים.

והם עולים לרכבות הממתינות,
והם נסגרים בתוך קרונות,
וכשהרכבת לחרוק ולהתקדם מתחילה,
ידך קופאת באמצע התנועה.

כי אתה יודע שהם נוסעים
ואתה יודע שהם לא חוזרים,
אבל אתה יודע שכעת הם בטוחים
בחיקו של אלוהים.

וכעשן עולות כל התקוות
וכעשן נמוגות כל האהבות
ומכל משפחה נותרים רק בודדים
והם מועטים - אלוהי - כה מועטים!

והם היחידים שבסולם יורדים
ואת מבטם למעלה שולחים
ויודעים שיקיריהם כעת בטוחים
בחיקו של אלוהים...

משהו שנכתב ליום השואה