|
ארז, ארז, ארז...
תן לי לכתוב את שמך כל היום
לצרוח אותו בחצרות הבתים
שעה שדמעות ניגרות
מעיניי הכבדות מכאב
הזכות לקרוא לך נרצחה ממני
ואין חסרה ממני ביקום
דצמבר 1995 |
|
|
רגע אחד...
החרגול הזה
שכולכם מדברים
עליו כל הזמן,
זה אני?
אופס.
אה, אני צריך
ללכת, אמא שלי
קוראת לי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.