ס פ פ ו (630 - 570 לפני ס"נ)
כוכב ערב חביב
כל דבר תביא-
יין, שמחה וששון,
לאם תינוק קטון-
ומה הבאת לי ?
אגן הסהר שקע,
כימה מזמן ירדה,
חצות -חולפות שעות
ואני עוד בודדה..
מתה תשכבי
ואיש אותך לא יזכור,
איש לא ידע לעולם,
כי ריח ורדי פיריה
אף פעם לך לא קסם.
בלתי נראית תצטרכי
ללכת לבית המוות
ואיש בממלכת צללים
לא יטה לך אוזן קשבת.
לא אוכל אמי מתוקה
את שמלתי עוד לרקום,
מענה אותי נער יפה,
על אהבה רעה אחלום.
בואי, הו, קיפריס וגביע זהב
מלא נקטר הביאי אתך,
העשירי את נערי היפה,
את ידידי וגם שלך.
את על פרחים שמושלת, ילידת-קצף,
בת זאוס, עליזת-מחשבות, הקשיבי לקריאות:
לא באסון וסבל מר, הו אלילה
הרשי לי לחיות -
קנאת ספפו
חתן זה הנראה כשווה
לאלים העליונים,
מולך ובקרבתך יושב
ושומע קולך הנעים
וצחקוקיך הערב.
כשזאת ראיתי מיד
הזדעזע הלב בחזי,
נשימה שלי נעצרה
להוציא הגה מפי.
הלשון שוב השתחררה,
אך מתחת לעורי פרצה
אש דוקרת, בעיניים לילה
ובאוזניים רעש נורא.
זיעה קרה לפתע ניגרת,
רעדה תקפתני ואני פשוט
כמו עשב ירוקה, בקושי אנשום,
עוד מעט ואמות..
אך הכל ברצוני לנסות,
עוד מעט ואתעלף...
תחילה נחשב שיר זה, כשיר המושר בחתונה והמשבח את החתן,
שיקח את הכלה. הבתים המתארים את מצבה הפיסי של המשוררת,
מצביעים על כל הסימפטומים של קנאה של המשוררת, שאהובתה נלקחה
ממנה על ידי חתונה.
שיר הלל לאפרודיטה
מלכת מקומות רבים, אפרודיטה הנצחית,
בת זאוס, בעורמה קושרת, הניחי לי לבקש,
לא ביאוש או בצער הכבידי
על לבי הרועש.
כמו כשלשירי הקשבת,
בואי אלי גם עכשיו,
כשעזבת את בית הולידך,
עשוי כולו זהב.
עלית למרכבה מפוארת
וזוג זרזירים עליזים
תוך נפנוף כנפיהם השחורות
לארץ ירד ממרומים.
ואת באת, אלוהית, על מצחך אלמות
ותוך חיוך על שפתיך, מלא חן,
שאלת מה מכאיב למתלוננת
ולמה בקול תתחנן?
למה מתאווה הלב הנרגש,
הפועם בחזה, למי מתגעגע
בעדינות לדוג ברשת האהבה,
מיהו ספפו, שבך פוגע ?
אם עכשיו בורח - מיד יבקשך,
אם לא נתן מתנות - מיד ייתן,
אם אותך לא אהב - מיד יאהב,
גם אם ימאן.
בואי עכשיו ודאגה תתירי,
זה לוחץ על חזי ועליו מכביד,
עזרי לי להשיג את מי שאשאף,
במאבק האהבה תהי לי בת ברית.
אפרודיטה = אלילת האהבה היוונית, המקבילה לוונוס ברומא.
בשיר המקורי, מדובר על נערה ולא על נער. גרילפרצר, שהכניס את
השיר הזה למחזה בשם 'סאפפו', מתאר את אהבת המשוררת לפאון,
שמאוהב במליטה הצעירה, שינה את אופי השיר על ידי החלפת המין.
כבר בימי קדם קשרו האגדות את ספפו עם פאון. הנזירים שאהבו את
צורת השירה של ספפו והכניסו אותה לשירי דת שלהם, היו הראשונים,
שמחקו את אהבת המשוררת לאישה מהמקור. במשך הזמן שינו המתרגמים
בכל הזמנים את האהבה לנערה, בתרגומי הצרפתים בימי שלטון
הישועים, באנגליה הפוריטנית ועוד. כולם ניצלו את אי ידיעת
יוונית ובפרט שירי ספפו ועשו בשיריה, כמו בשלהם. היום קשה
למצוא שיר מקורי, שלא שינו אותו. אי לכך אין לנו כל הוכחות,
שספו מלסבוס הייתה לסבית. ואם אספה סביבה נערות צעירות, יתכן
שהיה זה גרעין התנועה הפמיניסטית. מה שידוע לנו, שהיא נישאה
לקרקילאס וילדה בת, בשם קליס. במאה העשרים ואחת, בה ההומואים
והלסביות יצאו מהארון והפכו את עצמם ל"גאים", הפכה ספפו
מלסבוס, לסמל ללסביות, שבשנת 2001 ארגנו עלייה לרגל לאי
מולדתה.
תרגם מהמקור היווני ופירש
א ר י ה ח ו ר ש י |