אני גר בתל- אביב.
התעוררתי בבוקר, הלכתי למטבח בזמן שההורים שלי היו שם, שמענו
בחדשות- "13 מיליון יונים נפלו למותם על כביש בתל- אביב, כרגע
עובדי העירייה מתחילים במאמצי פינוי."
מביתי היה אפשר לראות את המשאבה שלקחה את כל היונים לראשה
ובעזרת צינור היה אפשר לראות את גופות היונים עוברים למשאיות
שהקיפו את המשאבה, שפינו את גופות היונים כפחיות בפארק עירוני.

המשאבה נראית כל-כך קטנה מפה, נראה כאילו התאמצה לנקות, התחילה
בקטן וקיוותה לסיים.

ההורים שלי ישבו בסלון וניסו להתיידד עם ידידה שלי, וצחקו איתה
על הידיעה המוזרה. לאחר זמן מה החלטנו לרדת למטה ולנסוע למקום
המשאבה, לצפות בחדשות היומיות במו- עינינו.
לקחנו את המכונית והתחלנו לנסוע, שעות נסענו, ממתי כל כך קשה
למצוא בתל אביב רחוב מסכן? הסתובבנו בכל העיר ולא מצאנו את
המשאבה. נזכרנו שהמשאבה הייתה בכלל שני מטר מהבניין שבו גרנו
ומחנות הספורט הקטנה שזכרנו, ושסתם נסענו רחוק בלי לחשוב בכלל
לאן.

הגענו למקום וחיפשנו חנייה. מצאנו חנייה שהייתה במרחק קצר
מהמשאבה, אך מהעבר השני של גבעה קטנה שהסתירה את הרחוב שמעבר,
יצאנו מהמכונית.
ראיתי את השלט של חנות הספורט מפה, הוא היה ממש גדול, הרבה
יותר מכפי שנראה מלמעלה, בבניין- היה אפילו אפשר לראות אותו
מהעבר השני של הגבעה.
נדחקתי מבין המשאיות, וראיתי מגדל עצום עומד מולי באמצע הכביש,
ממש כמו גורד שחקים. זאת הייתה המשאבה. מתי היא הספיקה להבנות?
לא היינו כל כך הרבה זמן בחיפושים אחריה, נכון?
כשראיתי את המראה, שאלתי את אמי על תהייתי- "כיצד הספיקו
להגדיל כך את המשאבה בזמן כל כך קצר? היא נראתה קטנה מלמעלה."
אמי ענתה לי - "המשאבה תמיד הייתה פה, גדולה, מלמעלה הכל נראה
קטן, לא רואים את הדברים בגודלם האמיתי משם, עד שרואים אותם
בגובה העיניים.".

המונולוג נכתב על חלום שחלמתי, ולכן קשה לי לפרט בו ולהעמיק
בו. רציתי להשאיר אותו בדיוק כמו שאני זוכר ולא להוסיף לו
פרטים על יתר מידה.
היו פרטים בחלום שאני כן מעדיף שלא לחלוק אותם כרגע, אך הם
פחות נוגעים לנקודה.
חשבתי על החלום הזה כל היום, והתבררה לי הסיבה שכנראה בגללה
חלמתי את החלום בסופו של היום.
חלומות אה? תמיד יפתיעו אותך ברגעים הכי לא צפויים, יישנו לך
את דרך ראייתך על העולם.

עכשיו יש לי שאלה אליכם, אולי תצליחו לעזור לי בה - למה 13?

נ.ב - המונולוג נכתב ב- 5.5.05, יום הזיכרון לשואה ולגבורה.