עם דמעה שצנחה ללחיו,
מנוכר לאחיו, מנוכר לעצמו,
מביט על חייו, נופל בייאוש,
תועה באפלה שמולו.

האדון לא נמצא בביתו,
וכאש להבה היא תפסה בבגדו,
מה היא רוצה, הרפי, לה אמר
ונשא את שפתיו בתפילה.

הראה לי את דמות דיוקנו של אבי,
למדני איך אני מתמודד עם עצמי,
הבטחת לי - גם בחושך גמור שתמיד אמצא אור.
אל תזניחני לנצח,
עבדך אני,
אנא עזור.

עוצר את עצמו, מתאפק,
את חייו הכפולים הוא ממשיך לשחק,
היש בעולם נפש אחת
שיוכל לשתף בסודו?

מתי יתגשם חלומו
כשכל נתיניו משתחוים לו?
רק הוא המבין, מי הגיבור,
החסיד המושל בעירו.

הראה לי את דמות דיוקנו של אבי,
למדני איך אני מתמודד עם עצמי,
הבטחת לי - גם בחושך גמור שתמיד אמצא אור.
אל תזניחני לנצח,
עבדך אני,
אנא עזור.

אנא עזור כי כמחט פתחתי,
קרא מלמעלה תשובה,
שקוץ ונתעב עומד לפניך ומחפש אהבה.

אל תזניחני לנצח,
עבדך אני,
אנא עזור.

(מוקדש לחבר קרוב ולכל מי שחושב שכבר אבוד לו...)
----------------------------------------------------------------

מקורות (למי שזה מעניין)
א)
"וירא יוסף את אחיו ויכרם, ויתנכר אליהם" [בראשית מב,ז]
"הכי אמר רחמנא: תועבה - תועה אתה בה" [נדרים נא.]

ב)
"ואין איש מאנשי הבית שם בבית ותתפשהו בבגדו..." [בראשית לט,
יא-יב]

פזמון)
"באותה שעה באתה דמות דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון" [רש"י
שם בשם המדרש בסוטה לו.]
"ואין איש מאנשי הבית... דווקא מאנשי הבית לא שם מכלל (מכאן)
דאיש אחר שלא מאנשי הבית כלומר חלוק ומופלג מתורת אנשי הבית
היה שם וזהו דמות דיוקנו של אביו" [תוספות, סוטה לו.]
"אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי - מה אני" - האני זה דבר
מבורך ורצוי. אבל אם האני שלי כל-כך מצומצם ומכיל בתוכו רק את
העצמי שלי - מה "אני"? [בשם ר' שמעון שקאפ, הקדמה ל"שערי
יושר"]
"משכיל לאסף למה אלקים זנחת לנצח..." [תהלים עד]

ג)
"וימהר יוסף... ויבקש לבכות... ויתאפק" [בראשית מג, ל-לא]
"וירא את בנימין אחיו בן אמו, שמח בו שראה בו דמות דיוקנו של
אביו" [מדרש תנחומא, פרשת מקץ סימן י]

ד)
"החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו...החסיד הוא הוא המושל"
[כוזרי, מאמר שלישי, ג'-ה'. עיין שם]

סיום)
"אמר הקב"ה לישראל: בני - פתחו לי פתח של תשובה כחודה של
מחט" [מדרש שיר השירים רבה]
"אמר הקב"ה: שובו אליי ואשובה אליכם...אמרה כנסת ישראל השיבנו
ה' אליך ונשובה" [מדרש איכה רבה]
"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה...אמש היה זה שנאוי לפני
המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב
וידיד..."
[משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה ז',ו']