כולם רוצים כסף ואשליות.
בוחרים את האמת לראות ולא להראות.
נותנים לאומה להיקבר עם גדולי הסופרים והמשוררים שאת
האידיאולוגיה האחרונה שנשארה לקחו איתם אל מתחת לאדמה.
טעויות של ממשלות נחקקות על מצח הדורות - בוחרים להיבנות
ולא... לבנות.
מה הוא השלום שעליו כולם מדברים?
האם זו קשת בענן שאחרי הסערה, המחזיקה רגעים ספורים עד
האינתיפאדה הבאה?
זעם האדמה עוד יקום לעולם, עד מתי לא ניתן לה מנוחה?
סופגת וסופגת וכמעט מבליגה - הלא הייתה מעדיפה להניב פרי של
תקווה?
מילים נכתבות אולם להן אין דובר. ואם כבר דובר נמצא, לו יאזינו
כבדי השמיעה.
אינטרסים מובאים לקדמה, האם שכחנו באמת את הכנות וטוב העשייה?