קפה שחור וקצפת 1945

אני עדיין שומר על אחד משני תרמילי הגב הירוקים, שהורי הכינו,
ליד הדלת, מוכנים לגרוע מכל. אבל ב-1942, הנאצים הובסו
בסטאלינגראד, ורומניה הפסיקה הרג היהודים (ראה ספרו של פרופסור
אנג'ל).
אבי נשלח למחנה נופש בהרים, ושב הביתה לאחר "שימון הצירים"
המקובל.  
קולות הפצצת תחנת-הרכבת נדמו לפני חודשים. המלחמה הסתיימה.
הצבא הסובייטי שחרר את העיר, נותר רק לשרוד עד שיפור המצב.
 שלושה חברים ישבו בדירת החדר של אבי. שחקני-קלפים, וספורטאים
מעולים. פעם יהדות דרשה מצוינות, הייתה ערובה לידידות, גשרה על
פער השקפות פוליטיות ומעמד כלכלי. במצב בטחוני מעורפל, ובאין
בילוי אחר, חשקה נפשם במשחק קלפים, וחסרה יד רביעית
- אמיל, אתה תרים טלפון לקרול. קרול היה שחקן פוקרוברידג'
בחסד, ידע למהמר, ולנצל היטב כישוריו. (דרך פלא, קווי-הטלפון
עבדו  בעיר הגדולה).
- זה יעלה לנו ביוקר, ניבא אמיל...
- אתה מדבר, אני משלם, הציע אבי, המארח.
- יש לי מיגרנה, מתפוצץ לי הראש, ענה קרול, קורא מיד, כרגיל,
את יתרונו הטקטי.
- אולי בכל זאת, התחנף אמיל, הרי אתה "מת" לשחק.
- וללכת חצי שעה ברגל? אני עייף.
- נשלח מונית? אמיל הרים גבות שואלות למארח, שאישר את ההוצאה
הצפויה.
- שלא תעז! השתגעת? נסיעה במונית, כהזמנת חקירת משטרה ומס
הכנסה, לבירור מקור הפזרנות המופרעת.
- בחייך, תהיה בן-אדם, המשיך אמיל, בקול מתוק מדבש.
- בא לי קפה שחור,פתח קרול את ההימור, להתאושש מהמגרנה. לא
ביקש קוויאר, שמפניה, עוגיות חמאה. רק קפה שחור ( המוגדר בפי
המומחים: תורכי), ברירת המחדל באירוח משחק-קלפים, שמכבד את
עצמו: לחידוד חושים, לשיפור ריכוז.
- קפה שחור? לפני יומיים הייתה מלחמה? התבכיין אמיל. אבל אבי
הניד ראשו להסכמה.
- בסדר, תקבל קפה...
- שחור! ש-ח-ו ר! "צ'יקוריה" יש גם לי (תחליף משיבולת-שועל
קלויה).
- קפה אמיתי, תורכי. בשוק השחור יכולת לקנות קפה שחור, סוכר,
סיגריות, פניצילין. בשוק הפשפשים: שעון, עט-נובע, רהיטים,
כלי-בית מיד רביעית, בגדים מגוף ראשון, נעלים מרגל שלישית. כדי
להוציא לחם מן הארץ, אנשים מכרו היסטוריה משפחתית...
- מה... אתה... אומר? עם סוכר-קוביות ? המשיך קרול...
- כן.
- עם קצפת? העלה קרול את ההימור.
- קצפת? מה... קרה... לך!?  נחנק אמיל, מביט פעור-פה בשני
חבריו. קרול ירד מהפסים. זה  לא פוקר, זו כבר רולטה רוסית.
בקושי היה לחם שחור בטעם אדמה. מי העז להתעסק עם קצפת? אולי
שרי-ממשלה, בקבלות-פנים, של משרד-החוץ,עם דיפלומטים זרים.
דולרים, מטבעות-זהב, וקצפת: כמותם כפלירט עם שירות-הביטחון
המפורסם, ה-securitate, שסיסמתו הייתה:
- "אתה תספר לנו הכול, גם על החלב שינקת מאמא שלך". או
הזמנת כרטיס בכיוון אחד לביצות הדלתה, לעבודה בתעלת-הימים
דנובה-הים-השחור, בסיגנון עבודות ההתנדבות של אבא STALIN.
אבל  אבי, הניד ראשו לחיוב, אישר גם הימור זה: קרול יקבל
קצפת!
- כן, כן, תקבל קפה תורכי, עם קצפת מתוקה, תבוא מהר. לפני
שתחמיץ.
- טוב! תוך חצי שעה אני שם. קרול יצא לדרך, ניחוח הקפה באפו.
הקפה של אבי היה מפורסם. את הפולים הירוקים היה קולה, מעל הגז,
ברשת כדורית, עד קבלת גוון ופריכות רצויים.  כי היו לאבי ידי-
זהב, תרתי-משמע. ידע לסדר הכל, מחוט נתיך חשמל, ועד מעטפה
צנועה, לכיס מפקח מס-הכנסה. מגיל צעיר נודע כבורר ישר כסרגל.
אם הבטיח, יקיים.
בעולם בלי סכיני-גילוח, משולשי להבים, קופסאות קצף-גילוח ריחני
בלחיצת כפתור, לעור רגיש, ושאר פינוקים, הצטיין אבי גם באומנות
הגילוח. בתער! בצבא, שירת בחיל הפרשים, ( לשמחתי לא הסתער
מעולם, בחרב שלופה, מול הטנקים), ידידו צחצח את  מגפי-הרכיבה
שלו, תמורת גילוח. באותם ימים, גם במספרות היוקרה, "ספרי
צמרת", הקציפו במברשת רכה, בצלחת קטנה, מקל סבון לבן, ספרטאני,
נטול ריח. את התער השחיזו על רצועת עור רחבה תלויה ליד
השולחן.
אבי הקציף באמבטיה מנת סבון גילוח לתפארת, אחות זהה לתאומה
האובדת, האריסטוקרטית המפונקת, של קצפת השמנת המתוקה. בתוספת
ריחות סוכר-ווניל, גם המעולה בטבחים לא יבדיל ביניהם. הוא לא
ידע, אבל, היו אלה צעדים ראשונים בהנדסה גנטית.
אבי הקפיד על נימוסי שולחן, גם בחדרו, כסטודנט בודד. אז וודאי
שלא יוותר עליהם, בחברת ידידיו, שנחמתם, משחק ברידג' מרענן,
בשעה שש, אחר המלחמה.
וכך, התרווחה "הקצפת" בכלי פורצלן, ממתינה לטקס הקפה, מוקפת
ספלי "רוזנטל", כפיות הכסף, מפיות פשתן לבנות, ומלקחיים
לקוביות הסוכר.
האורח הרם הגיע וכולם התיישבו לשחק.  
ניחוח הקפה פשט בחלל הדירה הקטנה. החלונות היו מוגפים, למניעת
זליגת הדיבור והריחות לשכנים ידידי הסביבה. המכורים לקפה לא
התאפקו זמן רב. רק קרול קיבל "קצפת" לקפה.
הוא הוסיף, ביד נדיבה, שלוש קוביות סוכר, בחש בכפית, התבסם
מהאדים הארומטיים שפלשו לנחיריו, השתהה ולגם.
שלושה זוגות עיניים ושש אוזניים עקבו אחריו, בדריכות:
- כל הכבוד, ידידי, אתה מכין קפה מצוין. ואבי הניד ראשו,
בצנעה, בפנים קפואות, לחיוב.
וקרול, ללא מילה נוספת, שתה את כל הקפה, עם הקצפת, בלי להניד
עפעף.
כיאה לספורטאי מצטיין: "לנצח ביושר, להפסיד בכבוד".

06.08.02 הרצליה