באותו לילה, כוכבים לא הוסתרו על ידי עננים אפורים-שחורים.
עלים לא נשרו מהעצים אל אדמה מרוצפת. הינשופים צפו, כהרגלם אחר
תנועתם של ההולכים ושבים בכיכר סנט-אוקמוט.
השעה הייתה מאוחרת, 03:26, והתנועה לא הייתה ערה. המים מהמזרקה
פילחו את הרוח הקרירה והתיזו רסיסי שקף אל השמיים זרועי
הכוכבים.
מרכז העיר הזו, שמלא בכל סוגי אנשיה במהלך היום, היה כמעט שומם
באותה שעה, באותו לילה מופר שלווה.

האשה הראשונה שעברה ליד המזרקה הייתה לולה אוגוסט: יצאנית
צמרת, כפי שהעדיפה לקרוא לעצמה, וזונה איכותית - כפי שנקראה
בשפתם המלגלגת של תושבי גולאנה.
היא התיישבה על חומת האבן הנמוכה של המזרקה והוציאה חפיסת
סיגריות מתיק הזהב המנצנץ שלה. העקבים שרפו בכפותיה וגרבוני
הרשת גירדו כל סנטימטר ברגליה.
היא שאפה את העשן שמילא את ריאותיה בלכלוך מבורך ועם נשיפתו
התנקתה. וכך שאפה ונשפה, התנקתה יותר ויותר. אחר שילבה את
רגליה, נשענה אחורה ועצמה עיניים. מברכת את חסות הלילה.

השני היה מרטין קלאוד: מורה לספרדית בתיכון העירוני הגדול שלא
מזמן חרב עליו עולמו. הוא התהלך שיכור, מתנודד כלולב אומלל
ולגם עוד מהמשקה החריף שהאפיל מעט על מחשבותיו רוויות הכאב. רק
לפני שבוע הוא נתפס במיטה עם אחת התלמידות שלו, ג'ניפר קראוס
האדמונית המשגעת. היא הייתה התלמידה המצטיינת בשיעורי הספרדית
שלו, תמיד השתתפה בשיעורים ורמזה לו כמה שהיא מעוניינת בו. יום
אחד ביקשה להישאר עמו אחרי השיעור כדי לדון איתו מעט בסיפור
החדש שהם לומדים. היא התיישבה על השולחן בתנוחה שחשפה את
תחתוניה השחורים מבעד לחצאית המשובצת ולחשה לו בספרדית - "Este
clime que me roza, me hace bien al querpo". "כמה שמזג האוויר
מלטף היום, עושה נעים בכל הגוף".
היא נאנחה והעבירה יד צחורה על לחייה, צווארה וחזה. לקחה את
ידו והניחה אותה על ירכיה, בין רגליה.
עד מהרה המפגש הקטן הפך לסקס, לרומן אסור שרק הלהיב את מרטין
הנשוי. הם נפגשו יותר ויותר, מגשימים פנטזיות וסטיות. איתה הוא
הרגיש אמיתי, הרגיש חופשי. הוא מתאהב, הצטמרר מעצם המחשבה.
ואשתו, היא הרגישה שמשהו קורה, שכרה בלש פרטי והתוצאות לא
איחרו לבוא.
התמונות שלו מזיין את ג'ניפר במיטה בבית מלון זול הוגשו על
שולחנה. היא העיפה אותו לעזאזל, זרקה אותו מהדירה ולקחה את
הילדים. וזו רק ההתחלה, הוא יודע. אלכוהול, זה מה שיעזור לו
להעביר לפחות את השעות הקרובות.

האדם השלישי שחלף על פני המזרקה היה גלורי הנרקומן שבדיוק היה
בסוטול מטורף לאחר שהזריק לעצמו איזה סם בלתי מזיק במחט בלתי
סטרילית. הוא הלך בזיגזגים, רכן אל המזרקה ושתה את מימיה
הסגולים, פרש כנפיים ועף משם אל השמיים המנצנצים יהלומים.

קלרה או'בורן, בת שבע עשרה שברחה מהבית, התקדמה לעבר הקיוסק
היחיד שפתוח בשעות האלה. היא קנתה חפיסת שוקולד עם אגוזים
ודחסה אותה לתיק הגב הקטן שלה. הכל שם: נייר טואלט, מעט בגדים
ומספיק כסף כדי לברוח מכאן ולהיות מה שהיא רוצה. עוד מספר שעות
היא כבר על הרכבת הראשונה לשומקום. והיא תהיה שחקנית, אולי
דוגמנית או זמרת.
בדרך היא תמלצר ותמכור את גופה לזרים המטונפים של עיר האורות,
תיתן להם לזהם את החלומות שלה. אבל זה בסדר, המטרה הרי מקדשת
את האמצעים והדרך לתהילה רצופה מכשולים.
לבסוף היא תגיע לאודישן בבניין מתקלף. "סרט אירוטי", כך יגדירו
אותו והיא תמצא את עצמה שכובה על מיטת אפיריון מלאת כריות רכות
(וחושבת לעצמה "סוף כל סוף קצת נוחות של בית"), נרות דולקים
ימלאו את החדר באווירה רומנטית ומוזיקה נעימה תתנגן במערכת.
חמישה גברים חסונים יחדרו אליה אחד אחרי השני והיא תיאנח
ותגנח, תחניק דמעות ותעודד את עצמה "בסוף תהיי שחקנית מפורסמת,
את תכבשי את העולם."
קלרה לוקחת את התיק, מתיישבת לעוד רגע על הספסל הציבורי שליד
המזרקה והולכת בלב נרגש אל עבר העתיד המבטיח.

גם בריאן מונטיגו מוצא את עצמו משוטט בכיכר העיר בשעה כל כך
מאוחרת. הוא לא יכול להירדם, כבר שבועיים שהוא שוכב במיטה,
מרחף מאושר, נפעם וצוחק בקול. צורח בקול על אהבה ועל לואיז
הנהדרת שלו, אהבת חייו בת עשרה, אולי עשרים.
הם נפגשו בפאב השכונתי, ומאז בכל ערב הוא עובר לידו, בדרכו
לכיכר סנט-אוקמוט הנהדרת.
הכוכבים כל כך יפים הלילה. הוא מרים את מבטו וחושב על עיניה
הנוצצות של לואיז. והרוח הקרירה כה נעימה, הוא נזכר בחום גופה
של אהובתו שישנה במיטתו.
בריאן קוטף פרח ורדרד, חצי נבול, וחוזר הביתה. בדרכו הוא נתקל
במרטין קלאוד האבוד ובקבוק האלכוהול שלו נופל לארץ ומתנפץ. ריח
חריף אופף את האוויר. בריאן מסתלק מהמקום ומרטין נופל אל הארץ,
מתנפץ בדיוק כמו חברו מעמעם הרגשות ורוצח המחשבות. הוא שוכב שם
בין השברים, נוטף דם ואלכוהול ובוכה כמו ילד. בוכה כמו תינוק.

לולה מסדרת את הגרבונים שלה ואת החזייה, מתקנת את האיפור שנמרח
מעט ופוסעת לאורך הכביש שכמעט נטול מכוניות, אולי היא עוד
תספיק למצוא לקוח לפני השינה רדופת הריקנות שלה. אולי מישהו
ימצא אותה.

בבוקר לולה תמצא את עצמה במיטה לא מוכרת עם ריח של חטא.
מרטין ימצא את עצמו חסר כל בבית חולים ויעדיף כבר למות, יתחרט
על הרגע בו שמט את בקבוק הבריחה שלו. ג'ניפר, מבחינתה, תתעורר
במיטה שממנה נפל דובון פרווה קטן באמצע הלילה. היא לא תדע מה
קרה ולעולם לא תגלה.
גלורי לא יתעורר, הוא ימשיך בחלום ארוך והיקיצה תהיה רק קצה של
אופק.
קלרה תתעורר מקרן אור שתלטף את פניה דרך חלון הרכבת. תמימות
יפהפיה תאפוף אותה ותקוות יציפו את לבה הרחב. היא תוציא את
חפיסת השוקולד עם האגוזים מהתיק ותתענג על כל קוביה.
בריאן יתעורר לצד אהובתו ויודה לאלוהים על עוד בוקר נפלא. לידם
יהיה מונח פרח ורדרד, חצי נבול, בתוך אגרטל שקוף.
והשמש תחייך אליהם, איזה עולם יפה.