לזבל,
עוד זוג גרבים,
ונעלים
לסנדלר:
נאחז בקרקע,
שוב,
ניקבו סוליות,
שורשי.
בציפורני שורט,
פני סומק-עננים,
לא ראו, לא שמעו,
ומה בכלל היה
בלילה?
זריחה, וורודת-חמה,
שחור שחר,
סער-מלחמה.
צריחת-שקיעה,
ויהי בוקר, ויהי ערב,
דור אחד...
לנדוד,
לברוח,
כצועני, ניתלה,
על כרכרה,
ומאחור,
משאיר הכול,
ה"קול-דודי,
הנה זה בא!"
הקול, התן
וכול קללה.
הכול דודים,
לקראת קללה!
ובני-דודים,
בני-ארובה,
עשן...ישראל.
רקב-אש
ופרשיו...
שווא.
10.01.004 יום השואה, רוברט הרצליה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|