לזבל,
עוד זוג גרבים,
ונעלים
לסנדלר:

נאחז בקרקע,
שוב,
ניקבו סוליות,
שורשי.

בציפורני שורט,
פני סומק-עננים,
לא ראו, לא שמעו,
ומה בכלל היה
בלילה?


זריחה, וורודת-חמה,
שחור שחר,
סער-מלחמה.
צריחת-שקיעה,
ויהי בוקר, ויהי ערב,
דור אחד...

לנדוד,
לברוח,
כצועני, ניתלה,
על כרכרה,

ומאחור,
משאיר הכול,
ה"קול-דודי,
הנה זה בא!"
הקול, התן
וכול קללה.

הכול דודים,
לקראת קללה!
ובני-דודים,
בני-ארובה,

עשן...ישראל.
רקב-אש
ופרשיו...
שווא.


10.01.004  יום השואה, רוברט הרצליה