אמרתי לו שאני אצלצל ובהיתי במספרים.

הכתום שוב הבהב לי למטה.

נו? נו? מושלגת?

האם יכול להיות שמלכת השלג היא היפיפיה הנרדמת

יותר מדי סיפורי-עם באישון הלילה.

אני כמהה.

התשוקה לקולך המסתורי בוערת בי.

מי את מלכת השלג הלבנה.

גלי לי.

האותיות של המוח שלו רצות, הוא כותב מילים, מחבק אותי בהן.

מנסה לעטוף. להיות. אני מתרחקת, הלב שלי עטוף בסלוטייפ, כשהוא
נפל לי מהמדף בפעם האחרונה לא ידעתי אם ישוב לפעום.

הפתעה!!!

פועם, אחושילינג פועם.

עושה קצת רעש של סלוטייפ, אבל כמו זקנה שממאנת להתפגר... כך גם
הוא.

אני מחייגת אליו.

- שלג!!!

אני לא אומרת כלום.

רבאק, שלוש בלילה.

- שלג???

הקול שלו. יציב. איתן. משדר חוזק ורוך בו זמנית.

המפעל ליצור דמיונות שלי החל בעשיה. חופר.

מנסה להלביש לו דמות.

אני מצליחה לגרד לו משהו בין החבר של פרודו בגינס מ"שר הטבעות"
והג'ינג'י המוצק וטוב הלב מ"היה היה".

- לילה טוב - אני אומרת.

הוא נושם. כן. אני יודעת.

- את יודעת? יש לך קול של 056.

אני מחייכת חיוך עצוב, ומוציאה את הסלוטייפ וכורכת סביבי עוד
פס מהחומר הדביק.

אלה - הכי מסוכנים.

אלה עם הקול.

אלה שנשמעים בוצי'ם. חזקים. אלה שיוכלו לגונן עליי. שאוכל
להתחפר בם ולהרגיש נעלמת. אלה שהולכים לחדר כושר וכל הלמעלה
שלהם רחחחחחחחחחב כל-כך.

פאק דם.

עוד סיבוב בסלוטייפ.

הוא לא יפגע בי.

הוא מבטיח.

עוד סיבוב בסלוטייפ. עוד סיבוב בסלוטייפ. עוד סלוטייפ בסיבוב.


אני כבר בקושי יכולה לזוז.

מציצה מבין הפסים השקופים, אני בולעת רוק.

הוא נושם.

שיחה קולחת.

חחחח...

בוצ' מדבר.

מלטף לי את הפנים דרך החורים של הבזק.

אני משתעלת לו אנטיביוטיקה.

אם היה פה היה הולך להביא לי מים ועומד לידי. מלטף ומרגיע.

אני רואה אותו מולי לפתע. זה קורה לי לעתים.

שאני רואה. פעם נבהלתי מזה. עכשיו עבר לי.

הוא שולח לי תמונה.

תביאו לי את המסקינטייפ הלבן העבה של מלחמת המפרץ 2 שהוכן
מבעוד מועד לאטימת חלונות

אהההההההההההההה יש לו עיניים טובות.

אלה - הכי מסוכנים, אלה עם העיניים.

הוא שאל מה אני מחפשת, עניתי את השלט של המזגן.

הוא שאל אם יש לי תואר ועניתי לו שאני מוכרת כמלכה בארצות
נוכריות.

הוא שאל מה אני אוהבת ואמרתי לו גלידות ומרציפן.

הוא רצה תמונה. נו... לא חשבתי אחרת, תמיד תמונה באה אחרי השלב
הזה. אחרי הגלידות והאורליות המלווה.

תמונה זה חתיכת תיק. כי זה שאתה אדם יפה - זה אחלה, אבל לא
תמיד תמונה משקפת ומי כמוני יודע שמשיכה היא קסם.

כבר שלפו לי תמונה יפיפיי תבל. נסיכים על סוס לבן. ובאתי.
לעתים הם היו קסומים. אך הקסם פג. לעתים היו להם טיקים לא
רצוניים בעין שמאל, לעתים סתם לא היה ולעתים כן. לעתים הם שלחו
את הסוס.

אני שוב שותקת.

מחפשת קובץ ויודעת שעוד שניה גם הוא ידע.

סנד.

התחכום של היום, גוגל והכל שם. גיגלתי ומצאתי אותך לא מתאים
למעמד. תודה שהשתתפת בפרוייקט למצוא לקרן חתן. ועוף לי
מהמסך... בלה בלה בלה...

שלג? אפשר תמונה? VOOOOOOOOOOOOOOM חזרתי מהבריחה שלי.

לוחצת שלח וממתינה.

יש שעה מסוימת בין ארבע וחמש, שמה שלא קורה משהו במבט משתנה,
משהו בפעימות לב מזדרז, משהו הופך אותך לחתולי משהו.

יופי. בוצ' אוהב את התמונה שלי.

אני חולה, אני לא נחמדה, אני קרה, שנונה, חדה כמו סכין קצב על
הבוקר. מבוהלת מתפזרת.

הוא אוסף את החתיכות, מנסה לתקשר.

אני יושבת על הרצפה.

הוא מתכופף אליי עם העיניים החומות שלו שבולעות לי הכל.

הבהלה הולכת לחדר השני להתלבש.

סליפינג 4 סמסינג מור קמפטבולללללללל

תחתון לבן עם תחרה שנעלם בלבן שגופי מייצר וגופיה חדשה של פוקס
כשמיקימאוס חופן בידיו את השדיים העגולים והמקושטים בפירסינגים
נוצצים שלי.

יעברו כמה דקות עד שאוריד את מיקי ואתחיל לחפור עם הציפורניים
שבילים אדומים של תשוקה בירכיים שלי ולדחוף ידיים שימשכו
ויאיימו לקרוע את התחרה הלבנה.

אני גונחת אותו.

כמעט בוכה, נחנקת, מרטיבה, נוגעת, פאק גומרת. דממה.

כל היום סמסנו אחד לשניה לסמס.

דרך אלגנטית להימנע משיחה של אחרי סקס וירטואלי.

אוףףף, הוא תותח על במיטה.

אבל אני נגעתי.

ואני יודעת איך ומה עושה לי.

אויר.

בלילה התקלחתי.

החום שקיבלתי במתנה עם דלקת הריאות מסרב ללכת.

ובוצ' ממתין עם העיניים הפולשות שלו והקול האיתן לקולי שלי.

אני לא מצלצלת, המים זורמים עליי.

מנקים אותי.

מעצימים אותי.

אמר הזקן של גזמו. אל אל אל תרטיבו אותו. והנה אני עומדת תחת
הזרם החם, עוטפת אותי סבון, הייתם צריכים להקשיב לזקן.

הוא יודע מה הוא אומר. כעת החיה הרעה תצא ממני...

כמעט יממה מאז שהוא הופיע.

שלוש לפנות בוקר, שוב אני מצלצלת אליו, הוא מתחכך בקולי, בוצ'.
תגיע.

אני פה ופה.

בולע רוק.

את חולה.

אני חולה, אבל לא הקשבת לזקן ואני נרטבתי במים ועכשיו אני פה
ותבוא.

הוא לא מבין על איזה זקן אני מדברת.

הוא רגיל.

כזו אני.

"המסתורית" הוא קורא לי.

שיהיה. דיסק של מוזיקה לא מוכרת מתנגן. האוטו שלו מתקרב. הנה.
המבחן האמיתי.

קובי מידן מסדר את הדפים.

מוכנים?

הוא ישאל בקול הבס הרדיופוני שלו. לא עונה לו. בוצ' נכנס
לאוטו. מושיט לי יד...??? VOOOOOOOOOOOOOS?

בבוקר זיין אותי ועכשיו מושיט לי יד כבר... הוא מפחד להתקרב.

דלקת ריאות זה לא להיט.

בוחן. בולע במבטים, פאק.

אני רוצה לנשק אותך.

לוקח אויר שוב.

אבל את חולה, אני לא מדברת, רק מסתירה חיוכים מאחורי אגרופים
קטנים שמכסים חצי מהפנים שלי. לבוצ' יש סוד.

הוא גילה לי.

אני אגלה לכם, יש לו פטיש כפות רגליים.

הוא חושב שזו סטיה.

אני חושבת שזו סטיה למי שאין פטיש לכפות רגליים.

אחד האברים הכי אווווווווופים.

אני מניחה עליו את כפות רגליי.

נוגע.

אלה הכי מסוכנים - אלו שנוגעים ועוד ככה...

אנחנו מדברים, שותקים, אוכלים סוכריות מנטוס.

יש לו מבט חייתי ששמו עליו רסן.

מדי פעם הוא מסנן.

תבריאי כבר, בוהה לי בשפתיים, בולע רוק.

במקרה הג'ינס שלי חושף רגל והוא מסתער ככה עד שלירח נמאס והוא
העיר את הבוקר.

אמרתי לו שאני רוצה הביתה כי לישון כבר, ויומיים אני לא ואור
והזקן אמר שבלי ברייט לייט... וכבר נרטבתי ממים... הוא לא מבין
על איזה זקן אני מדברת.

הוא רגיל.

כזו אני. אני מושכת את הרגליים אליי חזרה. מכשפת אותו במבט.

בוצ' עוצם עיניים, רוצה להישאר.

אני עוצם עיניים. תעשי מה שאת רוצה. ואני עושה.

אני מקרבת לפנים שלו את השפתיים שלי ומעבירה לו דלקת ריאות
בצורה הכי חושנית שיש. הוא פוקח עיניים ומביט בי. נכנס לי לתוך
הנשמה.

מכווווווווווווווששףףףףף. אחר-כך הוא יסמס לי שגם במחיר של
דלקת ריאות... זה היה שווה.

צודק.