הזקנה לידי הרימה את היד שוב ושוב לסדר את הכיוון של המזגן,
הלו גברת, את לא מבינה שהוא לא עובד???
שהנסיעה הזו תיגמר כבר!!!
אני מציץ ללוח המכוונים של הנהג ורואה את המחוג מטפס בקושי
ל-80, רבאק!!! החלטתי לנסוע ביום הכי חם בשנה?
הזקנה הענקית הזאת עוד שנייה נופלת עלי, עם כל השומנים
המסריחים שלה. ריח חמוץ חזק כזה, כנראה שברומניה, או מאיפה שלא
הביא אותה השטן, לא גילו שיהודים ניצלו מהאבעבועות השחורות
בגלל מקלחת פעם בשבוע לפחות.
יאללה, שייסע כבר!!! הוא לא זז!!!
הבת זונה הזאת תופסת מושב וחצי, ואני ברוך השם אדם די בריא...
למה לא התיישבה לידי חיילת?
המזגן לא עובד! תורידי כבר את היד! או לחילופין תגלחי את בית
השחי ובאותה ההזדמנות תתקלחי יא פרה!
נו... סע כבר! סע כבר!!!
עוד חמש שעות מסריחות, אנחנו לא נגיע לעולם! "... אדם נמחץ
למוות על ידי רומניה מסריחה בנסיעה באוטובוס..." אני כבר יכול
לדמיין את זה.
עדיין לא...
כל הכוסיות מהאוניברסיטה יבואו ויגידו עלי כמה הייתי נחמד,
ומצחיק ושנון, ואיך הן מתחרטות שלא נעתרו לחיזוריי... בעצם
יותר מזה, הן תעמודנה שם קפואות ויגידו שהיו מאוהבות בי בסתר
מתחילת הסמסטר...
תורידי כבר את היד!!! תביני, אין מזגן! אנחנו נוסעים באוטובוס
שאסף את הס-ב-א שלי מבית ספר. אין מזגן!!! תקלטי כבר!!!
לישון אני לא אצליח לעולם. רבאק עם הנסיעה הזאת!!!
אוה... עוצרים. עולה אתיופי מקומט עם מלא שקיות. רק אותו אני
צריך עכשיו, נו, בוודאי שיעמוד לידי, אני הרי מוקד העלייה לרגל
של כל בני המיעוטים במדינה המזדיינת הזאת, משמאלי יושבת רומניה
מסריחה ומימיני עומד אתיופי מקומט.
ברור שתחזיק בדיוק מעלי, אחד לאחד. עכשיו כל שנותר הוא שתידבק
אלי... ואכן נבואה שהגשימה עצמה... כמה כיף לי עכשיו!!! זיפי
די דו דה!!!
לשלוף אותו? לא לשלוף אותו?
ואולי גם אתה תתקלח יא שזיף, ושאשתך תכבס לך את שמלת השבת של
חנהל'ה מדי פעם?
אני כלוא. אני פשוט כלוא.
אין מצב שאני יורד באמצע, אנחנו באמצע שומקום. האוטובוס הבא
בעוד שעה, ובטוח גם הוא יהיה מפוצץ.
ת י ס ע כ ב ר ! ! !
והמחוג עדיין משתדל, ככה בקושי נוגע לא נוגע ב-80.
לשלוף אותו? לא לשלוף אותו?
עדיין לא.
מה אני עושה עם עצמי עכשיו? מה האופציות שלי כרגע?
לרדת אני לא יכול. אנחנו באמצע שומקום. ולישון בטח שלא, עם כל
המיעוטים האלה שנדבקים אלי מכל הכיוונים.
אוטובוס הסיוטים הזה נראה כמו משהו שלקוח מאיזה סרט רע, כולם
אפוצים תחת, חום אימים. מאחור אנשים כמעט אחד על השני, די
מצחיק לראות את כולם מתרוממים עם כל מהמורה בכביש. עשרים
חיילים (מספר משוער) והשזיף האתיופי עומדים. שלוש בנות יושבות
על המדרגות מאחור. במושב לידי שני תימנים, כנראה בעל ואשה.
האשה מעבירה לבעלה כל כמה רגעים שקית נייר, הוא מוציא ממנה
חופן עלי גת ולועס. כעבור מספר דקות היא מעבירה לידו שקית אחרת
והוא יורק לתוכה עיסה ירקרקה, היא מעבירה לידיו שוב את שקית
הנייר, ושוב הוא מוציא חופן, ושוב יורק, ושוב מעבירה, ושוב
יורק.
אין לו בכלל שיניים!!! איך הוא לועס את כל הגת הזה?
אם רק היה לי עכשיו את האומץ...
ואנחנו ממשיכים בנסיעה ההזויה הזאת.
אם היינו עכשיו בהודו נניח, אז מילא, האוטובוס לא היה מטריד
אותי בשיט, אבל קיבינימט, אנחנו לא בהודו!
למה "פלסטר" לא יכלו להוציא עוד אוטובוס מיד אחרי שמילאו את זה
שאני עליו עכשיו? אולי גם הם החליטו עכשיו שהם בצמצומים או
משהו כזה? אולי גם הם יודיעו עוד כמה שנים שהם סוגרים עקב
פשיטת רגל, ואז איזשהו איש יגיע ערב אחד לאשתו ויגיד לה שאין
לו יותר עבודה, ושהם חייבים להתחיל להצטמצם לבינתיים, עד שיגיע
משהו אחר, ואז ברור שיהיה טוב יותר, כי גם ככה היה חרא, וגם
ככה היו חרא של תנאים. וגם ככה הוא שנא את ההנהלה, ולוועד
העובדים גם ככה לא היה מספיק כוח להילחם על הזכויות שלהם,
ואולי בכלל עדיף ככה, כי רצה חופש כבר הרבה זמן, וגם די נמאס
לו כבר לעשות את אותו הדבר כבר 30 שנה, והילדים כבר גדולים,
והם יוכלו אולי לחשוב על למכור את הבית ולעבור דירה.
ואולי בעוד כמה שנים, אשה אחת תחבק את בעלה ותהיה עצובה אבל גם
תשמח קצת, כי סוף סוף יהיה להם קצת זמן ביחד, והם באמת יוכלו
לעבור דירה, ואז היא תעצב קצת כי כמה כבר יוכלו לקבל על הבית?
והיא תלטף אותו ותסכים לשמוע שהכל יהיה בסדר, ותחשוב איך יוכלו
לבינתיים להסתדר עם המינימום שלה, ואיפה אפשר להצטמצם, אולי
בסופר, הרי לבלות הם לא יצאו כבר שנים...
קיבינימט!!! האוטובוס הזה לא זז בכלל, ואחרי הסיבוב הזה באה
העלייה הגדולה, בכלל ניתקע.
אולי אפילו האוטובוס יתחיל לנסוע אחורה? זה יהיה גדול!!! אני
רואה את כל עיסת האנשים הזאת מתחילה לצרוח! אוחזים במעקה
שמספיקים לתפוס בשניה האחרונה וצורחים. יהיה מצחיק.
אולי אם נוריד משקל מהאוטובוס הוא ייסע מהר יותר?
נוריד אותם על פי חומרת הסירחון. קודם כל את הרומנייה המסריחה
שלשמאלי. אחר-כך כבר נעשה סיבוב הרחה.
עכשיו? עכשיו?
אם אני אמצא כוסית באוטובוס, שאולי יושבת מאחור ולא ראיתי,
אולי אותה אני אשאיר. ניסע לנו שנינו, ככה בזולה, נשים מוזיקה
טובה, ולא בדממת האלחוט הנוראה הזו שיש עכשיו, שומעים קרטועי
מנוע של אוטובוס זקן, מחרחרים כאלה.
אני מנסה להחזיק את עצמי. באמת שאני מנסה, אבל נורא קשה לי
בנסיעה הזאת.
אני בסדר כבר כמה חודשים, כבר הרבה זמן לא חשבתי על זה, ובכל
זאת אני שומר אותו אצלי בחגורה, טעון. אני מנקה אותו כל יום,
שומר עליו, משמן אותו. אבל באמת שכבר הרבה זמן לא חשבתי על זה.
לא באופן מציאותי בכל מקרה, ברור שמחשבה עולה לי פה ושם, אבל
לא באופן מציאותי.
לא ככה שאני ארים אותו ואכניס בכולם, לא ככה שאני אעצור את
האוטובוס המזוין הזה, לא ככה שאני אמשיך לנסוע לבד בשקט, ואשים
לי מוזיקה נעימה, ואסע לי עם הכוסית מאחורה לבד.
רק שנינו. בלי צימוקים, בלי רומנים, בלי תימנים, ובלי אף מיעוט
או גזע או איזו מילה שמתאימה לזה עכשיו.
הוא חלק, וקריר. היד שלי קצת מזיעה, אבל לא נורא. אני לא חושב
שיחליק לי. בפעם האחרונה לא החליק לי.
אבל עדיין לא. אני חייב להירגע עכשיו ולחשוב מחשבות אחרות. אני
מזמזם לי נינה סימון, מדמיין, היא תמיד מרגיעה אותי. למה אני
לא מצליח לחשוב על משהו אחר? אולי משהו אחר?
הניה גם מרגיעה, נשיר את שירי הג'יבריש שלה. אמרו לי שזה
באנגלית, אבל א. שפות אף פעם לא היו הצד החזק שלי וב. אני
מצטער מאוד, אבל ככה לא נשמעת אנגלית.
אז אולי "הרועה הבודד"? נראה לי שבווידאו של החתונה של אחותי
שמו את הנעימה הזאת בצילומים של האוכל, אבל זה היה בשנות
השמונים. איזה מזל שנגמרו שנות השמונים.
הוא נעים לי באצבעות. מה שמפריד ביני לבין האנשים האלה עכשיו
זה תיק-תק קטן, שבאצבע אחת אני פותח אותו.
הופ...
שניים ימינה, שניים שמאלה.
צרחות! האוטובוס מסתחרר. כולם מתכופפים, אבל אני אלוהים
עכשיו.
אני עושה סלקציה. מי לחיים ומי למוות, כמו בשואה. כוסיות
ימינה, רומניות שמאלה.
אני אלוהים! אין אלוהים!
אחד ימינה, אחד אחורה, איזה ריח!!!
אין לכם לאן לברוח!
פגעתי בנהג!
יו הו!
אין מנוס!
אני כל - יכול!
אני אלוהים! אין אלוהים!
עוד אחד ועוד שניים.
ממשיכים לנסוע...
4/5/05 |
