והנה לילה
הכותל ריק מאדם,
נשען על אבנים
ששמעו כבר הכל
ספר תהילים
מוחזק ברפרוף בידי
מילותיו של דוד
יוצאות ללא קול
מילותיו - מילותי
רגשותיו - רגשותי
פורצים אט אט
מפי, מעצמי
רוח נושבת
ליבי כה רועד
השתיקה והשקט
המיית ליבו וליבי
------------
ועבר זמן כה רב
מאז דיברתי עם אבי,
דיבור אמיתי
שיחה של כאב
בלי חציצה
או המילה הכתובה
דיבור ישיר של אמת
ללא אוטם הלב
וגם אם אמנם,
אני השתניתי
עוצמת - רגשות
תפיסת מחשבה
הכותל, עדיין
עדיין כפעם
בחורבן מתמשך
ללא גאולה
ואולי
בעומדי למולו
איני מרגיש כה בודד
צרת רבים
חצי נחמה. |
