במקום נידח, כביש נידח ובצידו - פאב נידח.
ובתוך הפאב שולחן נידח ובחורה אחת נידחת.

עשן מהסיגרייה מתאבך אל מול עיניי, צורב אותן ומתאדה לאוויר.
הקרח נמס, אני מביטה בטיפות שניגרות לאיטן על הכוס, נוזלות
לשולחן ומתחברות יחד לכתם רטוב.
גם הן גולשות להן בנחת לתחתית, כמו הבינו שאין גורל אחר.

מוזיקה ישנה ורועמת באוזניים, סחרחורת בראש וריקנות בלב.
אם תעזוב אותי אני אמות, חשבתי והנה, אני עדיין כאן.
בתוך חדר מלא אנשים ולי אין איש. הם הלכו ממני, לא השאירו דבר
מלבד עוד זיכרון של כאב...

אבל אני, אם אעזוב כאן, לאן אלך? אתה לא יכול לראות? אני תקועה
כאן, בדיוק כמוך ולא נותר בתוכי עוד מקום.
פעם היית תקוע פה איתי, לרגע אחד, שבריר של חלום... אבל עכשיו
אני שוב לבדי בפאב הזה.

לבדי באמצע שומקום.