אור עולה בחלון הגדול
כמו נצבעה הזגוגית בלהט האל
ועיניי דומעות מן המראה
ומן האושר שבביתי שוכן
ועודני מתהלכת
אבודה בביתי שלי
ממאנת להאמין שאף אתה
כאן איתי
והינך מוטל דומם
וליבי נאנח לו לרגע
היתכן כי אבדת לי
בפעם היחידה שבאמת
היית שלי?
אך הנה אתה מתהפך
ועל פניך חיוך
המצית גם בי את האור הגדול
יום אחד תהיה רק שלי
וטבעת נישואיך יותר לא תמשול. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.