זה נגמר,
נגמר ולא ישוב עוד.
הכל אבד,
אבל עדיין התקווה קיימת,
מרוסקת, שבורה לחתיכות,
אחד אחד, בשורה מדוקדקת,
מחכה לו שיחזור,
שיתקן אותה,
את נפשי האבודה.

דמעה יורדת,
אך מחנק בגרוני,
מחנק שלא נותן לי לבכות,
והצורך הזה לענות לך,
מפעם בי, בתוכי,
אבל אני מחזיקה את עצמי,
כי אחרת לא תלמד לעולם.

חתיכות של העבר,
כמו זכוכיות בעיני,
כלום לא נשאר,
ממה שהיה ביננו,
ליבי נשבר,
וסדק בחיי נפער לו.
מה עכשיו?
שואלת אין לי אל כבר,
הוא נעלם בעשן כבד...

מרוסקת, אך עוד קמה,
חיה את חיי בלי הפסקה,
לא יודעת למה,
אבל אני מרגישה נורא,
בגללך, למרות שכלום לא קרה,
רוצה למות.

שיר נושן על אהבה,
מתנגן לו מהמערכת,
נזכרת בך, כבר לא עצובה,
מחייכת, ממשיכה הלאה,
ויודעת,
שלעולם לא אשכח אותך,
אפילו לא לדקה.