וביום ההוא שכולם כבר שמעו,
תבוא חללית מפלסטיק ובתוכה שלושה.
שלוש דמויות, לא בדיוק בני אדם,
יד ביד הלכו הם ונשק בידם.
העולם התאסף למקום אחד מסוים,
בלי שוני גזע ומין צהלו כולם.
כולם צדקו, הרבנים צחקו עם הכומר,
ברגע אחד גזענות נעלמה.
חיבוק גדול כיסה את אנשי העולם,
והקלה עמוקה...

עלה משה ראשון, ואמר בקול גדול.
הפעם לא אכה, רק אדבר במיקרופון.
כולם הריעו, במיוחד היהודים,
אבל כמוהם גם הנוצרים והמוסלמים.
שני עלה מוחמד וצעק, כולנו עם סגולה
וטוב שאנחנו פה, אלוהים לא טעה.
מוסלמים כולם חייכו, נשיקות וחיבוקים,
היהודים מחו כפיים, כמו גם הנוצרים.
כולם חיכו לישו שעלה לבמה
ברעש ההמונים, ואמר בלב שלם:
''תעזבו, הכל שטויות, אני הוא אלוהים''
שקט השתרר העולם בהלם,
מהי הדת הנכונה בעצם?
אלוהים התאכזב והורה לשלושה,
שהוציאו רובים בלי הרבה מחשבה.
העולם ספג הלם קשה,
מוחמד נפצע, כדור בראש למשה.
אלוהים ניגש לישו ואמר במבוכה,
תסתכל מטומטם, הכל בגללך.
ישו הסתכל, הוא לא הבין מה קרה,
אלוהים, מצטער, זאת הייתה רק בדיחה.