ילד קטן שלי,
כה קטן אתה במיטתך.
צעיר מכדי להבין מה אירע כאן,
שאתה קם אתה מחייך חיוך לבן נקי ותמים.
שאתה רואה את היריות בעינייך,
זה כמו זיקוקים.
הלוואי ואני אוכל,
להגן עלייך מהזוועות שעומדות להתרחש.
הלוואי ואני אוכל,
לשרוד.
אם לא אוכל אז אני כותבת לך
את מה שאשאף ואבקש שיישאר בשבילך.

לעולם אל תפסיק לחייך
לעולם אל תאבד את התום במבטך,
את הדרך בה אתה מביט על העולם.
תמיד תזכור אותי ואת כל מה שהיה,
תמיד תספר שאפילו בתקופה הנוראה
הייתה תקווה ואהבה.

תשמור את זה אצלך בלב,
ותזכור תמיד בכל רגע מחייך
שאתה חי גם בשביל כל אלו שאינם יכולים
שלא שרדו וחייהם נקטעו באיבם.
תמשיך את חייהם בשבילם,
דרך חייך שלך.
תנצל את החיים ואת החרות שלך,
תמיד תדע ותיידע את כולם
על המחיר שזה עלה לנו
מה הקרבנו כדי להשיג זאת בשבילך.

נכתב ליום השואה והגבורה, לזכר 6 מיליון היהודים שנרצחו.
הבית האחרון החשוב ביותר
ולפי דעתי זה צוואתו של כל מי שלא שרד וחובתו של כל אחד
מאתנו.
תמיד לזכור ולהמשיך גם בשבילם.