אתמול

אתמול כתבתי סיפור.
הרעיון הגיע ברגע של השראה אלוהית,
למרות היותי אתאיסט הדוק.
המילים נשפכו לי מהידיים,
כמו קיא שנשפך מפיה של תיכוניסטית אמריקאית שיכורה.
הביקורות הרעיפו עלי מחמאות וטענות מוזרות שיש לי כישרון.
הגבתי ב"תודה ושמח שנהניתם".

היום

היום אני כותב סיפור.
רץ עם העכבר דרך מבוך,
ומכה את המקלדת בפטיש,
בשכתוב החמישי.
מושך את המילים בכח ולא מצליח להוציא אותם,
כמו אליעזר והגזר.
הביקורות אומרות שנחמד אבל היו לי יותר טובים.
אני מגיב שלא יודעים מה זה טוב,
עד שרואים משהו פחות טוב.

מחר

מחר אנסה לכתוב סיפור.
לא יהיה לי שום מושג קלוש על מה.
מילים שפיזרתי כאילו זכיתי בלוטו של השפה העברית,
לא ישארו לי.
הביקורות יתהו איך לא כתבתי כל כך הרבה זמן,
ומתי יגיע הסיפור הבא.
ואני, אני לא אוכל להגיב,
כי אידוס 007,
הסופר,
מת.