[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שב לול
/
סיפור אינסטנט

בהיתי במסך המרצד מולי עד שהמלים התלויות שם נמרחו לכתם שחרחר.
הכתם הלך והתפשט ואחרי בהיה ממושכת, מתוך הכתם השחרחר הופיעו
פתאום, בדיוק כמו שקורה בתמונות התלת מימד כשמתרכזים בהן מספיק
זמן, נמלים שחורות שהחלו לטייל לאורכו ולרוחבו של המסך. ניערתי
את הראש ואחזתי אותו בשתי ידיי כשהוא מופנה מטה. הרמתי אט אט
את הראש וקראתי בפעם האינסופית את השורה שכתבתי. הנחתי  את
אצבע יד ימין על מקש ה-'delete' והמשפט נעלם ברוורס עד שקול
טרטור בקע מהמחשב שצעק "די!".

אתם בוודאי מכירים את התחושה המרנינה הזו שיש לכם רעיון מבריק
לסיפור והכל כבר נמצא אצלכם בראש. ישנה ההתחלה, העלילה בנויה
לפרטי פרטים, השמות לדמויות כבר נקבעו, הדימויים הולבשו לקטעים
הנחוצים וגם הסוף המוחץ נרקם בראשכם ובכל פעם שאתם מריצים מהר
בראש את הסיפור ומגיעים לסוף, יש איזה חיוך זדוני שקופץ לכם על
הפנים ואתם בדמיונכם מחככים ידיים בהנאה, יודעים בינכם לבין
עצמכם שהנה, יש לכם פה סיפור טוב לשם שינוי.

זה היה בדיוק המצב גם הפעם, רעיון שעלה לי לראש במקרה והתחיל
להתגלגל לאט לאט עד שהפך לסיפור בשל . כל מה שהייתי צריך היה
רק לגשת למחשב ולהתחיל להקליד. הרגשתי איך אני אוצר את כל
הפסקאות בפנים ואני רק מחכה לשוקת בכדי להתחיל לשפוך הכל
פנימה. ניגשתי מהר למחשב והדלקתי אותו. בינתיים עברתי טוב טוב
על כל פרט, משייף את הקצוות של העלילה, מנסה לחשוב על כמה
משפטי מפתח, משפטים כאלו שמחזיקים את הקורא עמוק בתוך הסיפור
וכמובן מגיע אל הסוף הגאוני ונהיה מבסוט.
המחשב סיים לרוץ, פתחתי את מעבד התמלילים ו... ו......
ו..........???
כלום. יוק.
הכל היה שם, אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל.

אחד הרגעים הכי קריטיים בכתיבה הוא הרגע הראשון, כשניגשים
לכתוב. המילה הראשונה, המשפט הראשון הם אלו שמוליכים אתכם בעצם
הלאה. אם הפתיחה טובה ואתם יודעים לאן אתם הולכים, כנראה שייצא
גם סיפור טוב. אבל אם מגלים ספקנות והססנות מהרגע הראשון, יש
סיכוי טוב שהם ילוו אתכם גם בהמשך. כן, שמעתי על אותם סופרים
וכותבים שמשחברים את יצרותיהם פעם אחר פעם, עד שהם מגיעים
לתוצאה הרצויה. אבל אם אתם משתייכים לאותם כותבי 'זבנג
וגמרנו', כדאי מאוד שתדעו בדיוק מה אתם רוצים לכתוב, החל
מהשורה הראשונה. ואם יש לכם ממש מזל, זה פשוט יבוא מעצמו ואתם
רק תרגישו שאתם משמשים עבור המוח והלב שלכם כקלדנית והם עושים
את רוב העבודה.

הקלדתי את המילה הראשונה והבטתי בה בחשדנות. המשכתי עם עוד
מספר מלים, אני חושב שאפילו השלמתי משפט או שניים והחשדנות שלי
רק הלכה וגברה. התחלתי לקרוא את הכתוב והתחלתי לנוע באי נוחות
על הכיסא. זה בכלל לא היה מה שהתכוונתי לכתוב. מחקתי הכל
והתחלתי שוב. הפעם זה נעשה בצורה מעט יותר רצופה והגעתי כמעט
לפיסקה שלמה. אך כששבתי לקרוא את הכתוב, לא הצלחתי להבין איך
קורה שאני כותב דברים שאינם קשורים כלל למה שרציתי לכתוב בכלל.
סימנתי את הקטע בשחור ולחצתי על 'delete'. התחלתי שוב, בפעם
השלישית, אבל זה לא היה זה. מצאתי עיפרון משומש על השולחן
ושמתי אותו על האוזן בפוזה אינטלקטואלית שכזו וניסיתי להתרכז
במשך דקות ארוכות, אבל כל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה מתי הייתה
הפעם האחרונה שנתתי אוכל לחתולים ומצאתי את עצמי כבר לועס את
חתיכת העץ המסכנה שהייתי לפני רגע מעל האוזן ומטביע בה נמרצות
תבניות מדויקות של השיניים שלי .

דפקתי עם כף הרגל שלי באחת מרגלי השולחן והוא החזיר לי בחזרה.
זה כאב. לפעמים מתוך תיסכול לא חושבים על פרטים קטנים. בפעם
הבאה רצוי ואף כדאי שתהיה על הרגל גם נעל, לשולחן זה בטח לא
יזיז ממילא, לי בוודאי זה יכאב פחות. החזקתי את הבהונות
המסכנות שלי שהאדימו  והתיסכול הספיק להפוך לעצבים. הנמלים כבר
נעלמו מזמן ורק דף לבן וחלק התריס מולי. תפסתי את עצמי וברגע
של התעשתות הבנתי שכדאי שאני אלך לכיוון המקרר לשתות משהו
בשביל להרגע. אם אני אהיה רגוע מעט, הכל יחזור אליי והמלים
והמשפטים שישבו אצלי בראש בבלבול מושלם, כמו חלקים של פאזל
בקופסה חדשה שזה עתה קניתי, ישובו למקומן הטבעי ויחזרו להיות
הסיפור המושלם שהיה שם רק כמה רגעים קודם לכן.

האור של המקרר נדלק שתי שניות אחרי שפתחתי את דלת המקרר. סגרתי
אותה ופתחתי שוב רק בכדי לגלות שהאור הסורר מתמהמה משהו לאחר
פתיחת הדלת וזה לא הקל על התחושה הכבדה שהייתה לי ממילא.
הושטתי את ידי אל דופן דלת המקרר ומשכתי את בקבוק הקולה בקלות
יחסית. חוסר משקלו המחשיד של הבקבוק אישש את חששותי הכבדים
ביותר. נגמרה השתיה. ניסיתי לקחת נשימה ארוכה ומילמלתי לעצמי
שזה רק סימן שאני צריך לצאת מהבית לסופרמרקט השכונתי בכדי
להתאוורר. רגע קט לפני שיצאתי זרקתי עוד פחית אוכל משומר
לחתולים לתוך צלחת מפלסטיק על הרצפה שהייתה כבר מלאה במזון
קודם לכן. חשבתי, בשניה שיצאתי מהדלת, על כך שמעולם לא שמעתי
על מקרה שבו חתול מת מעודף משקל או כולסטרול ובכך תמו המחשבות
שלי לאותו יום בכל הנוגע לגסטרונומיה של היונקים המבוייתים
הללו.

הסופרמרקט נמצא במרחק שני בלוקים מהבית שלי. מרחק הליכה של חמש
דקות או פחות מכך, אם היא נעשית בצעדים מהירים כאשר השעה היא
שעת לילה מאוחרת ורוח צוננת נושבת בגבך. במספר הדקות המצומצם
שלקח לי להגיע לשם ניסיתי לשחזר שוב את הסיפור ושמחתי לגלות
שאני עדיין בקיא בכל הפרטים והעלילה כפי שנטוו בראשי באותו יום
. חשבתי על הסוף המושלם שהיה לי ונכנסתי לסופרמרקט עם חיוך קטן
על השפתיים. ניגשתי מיד למדף המשקאות הקלים ושלפתי בקבוק קולה
אחד שהיה חבוי מאחור. המקום היה ריק ונדמה היה לי שאיש לא נמצא
שם מלבדי, עניין שהיה מובן למדי, בהתחשב בשעה המאוחרת.

בדרכי חזרה לקופה הפעילה הבודדה, הבחנתי בזוית העין בשלט קטן
על אחד המדפים לצידי. מה שמשך לי את העין הייתה צורתו המיוחדת
של השלט. הוא לא היה מלבני ובצבעי כחול לבן של הרשת, אלא בצורה
לא ברורה, כמו ענן שמשנה את צורתו בגלל הרוח. הרקע היה צהוב
ובאדום בוהק היה רשום 'אבקות יצירה'. כעת הבטתי על שאר המדפים
וגם עליהם היו תלויים שלטים דומים, רק קטנים יותר. על אחד
השלטים הקטנים נרשם 'אבקות פרוזה' על שלט אחר היה כתוב 'אבקות
שירה'. הצצתי לעבר המדף שעליו היה רשום 'אבקות פרוזה'. השקיות
שביצבצו משם  נראו זהות להפליא לשקיות אבקה להכנת מרק.

הוצאתי כמה מהן החוצה והופתעתי לגלות שהיה רשום על כולן בגדול
'אבקת אינסטנט להכנת סיפור קצר'. באותיות קטנות יותר היה
רשום על השקיות השונות 'סיפור קצר - אהבה', 'סיפור קצר -
אגדה אורבנית
', 'סיפור קצר - מדע בדיוני' ועוד שמות של סוגי
סיפורים שונים. הפכתי את השקית שהיה רשום עליה 'סיפור קצר -
פואנטה
'  ומאחור היה כתוב התקציר, ממש כמו שכתוב על קסטות
וידאו שמשכירים ולמטה, באותיות קטנות ממש היה כתוב 'הוראות
הכנה
'. ההכנה נשמעה פשוטה, בערך כמו הכנת מרק נמס בכוס. כתוב
שצריך להוסיף רבע כוס מים רותחים על כל כף אבקה, לשים בקערה
בינונית ולחמם במשך תשעים שניות במיקרוגל או חמש דקות בטוסטר
אובן. בצד הופיע ציור של כמה דפים מודפסים ודמות מצוירת עם פנס
ביד, מעל הציור היה כתוב  'הצעת הגשה'.

החזרתי את כל השקיות למקומן וחיפשתי משהו אחר ולאחר דקה של
פישפוש בין השקיות מצאתי שקית אחת שהיה רשום עליה 'רומן -
אפוס מיתולוגי
'. קראתי בזריזות את התקציר מאחור שמצא חן
בעיניי מאוד. תמיד חלמתי על קריירה של סופר או לפחות על פרנסה
צדדית מהעיסוק ומעולם לא שיערתי שדרכי לשם תהיה כה קלה. אחד
העובדים בסופר שראה אותי משתהה זמן רב על אותו מדף ניגש אליי
ושאל אותי אם זו הפעם הראשונה שאני משתמש במוצרים הללו. השבתי
בחיוב והוא המליץ לי בחום להתחיל עם חמשירים או סיפורי פואנטה
קצרים. הוא גם נתן לי טיפ קטן ואמר שכדאי לי להוסיף את תבליני
הרגש שלהם או טיפות ההומור והעיר את תשומת ליבי למתקן קטן שעמד
בסמוך ועליו היו קופסאות קטנות ועליהן מצוין 'תבליני רגש
לשירים וסיפורי אינסטנט' ותחתיהן היו בקבוקונים קטנים ועליהם
רשום 'תמציות הומור למלל'. שאלתי אותו איך משתמשים בכל זה והוא
רק אמר לי שאני אגלה שזה מאוד פשוט וכל מה שאני צריך לעשות זה
רק לעקוב אחרי הוראות ההכנה ולהשתמש בתוספות לפי העין.

חזרתי למדף של הסיפורים הקצרים ובחרתי באחד מסיפורי הפואנטה
שנראה לי החביב מכולם. הוספתי גם בקבוקון של תמצית הומור
סרקאסטי והלכתי לשלם על הכל בקופה. הקופאית הביטה בי ובמבט
קפוא ובמבטא רוסי כבד וטון יבש שאלה, או אולי אמרה "מועדון".
אני השחלתי את ידיי לכיסים ומלבד שטר ירוק של עשרים שקלים לא
העליתי דבר. הנדתי את הראש לשלילה והיא החלה להעביר את כל
המוצרים באיטיות. שילמתי לה על הדברים, אספתי את כולם לשקית
ניילון ובשניה שסובבה את הראש דחפתי לתוך השקית עוד בוכטה של
ניילונים שישמשו אותי בוודאי לשקיות זבל בכיור.

מיהרתי חזרה הבייתה לבדוק את המוצר החדש שגיליתי. שמתי את
הקולה במקרר והנחתי את שקית האינסטנט ותמצית ההומור על השולחן
בפינת האוכל. קראתי מספר פעמים את ההוראות בגב השקית.
שתיים-שלוש כפות לכל עמוד מודפס אחד ועל כל כף יש להוסיף רבע
כוס מים רותחים. שמתי שש כפות בתוך קערה קטנה שמצאתי, הרתחתי
מים בקומקום ולאחר מכן הוספתי כוס וחצי מים רותחים פחות או
יותר. כעת פתחתי את בקבוק ההומור וטיפטפתי שתי טיפות אל תוך
העיסה שנוצרה. בהוראות ההכנה נאמר לשים את התערובת במשך דקה
וחצי במיקרו, בחום גבוה וכך עשיתי. מעולם לא הייתי בשלן כשרוני
במיוחד. פסגת יצרותי הקולינריות הסתכמו בכמה ביצים מקושקשות
וטוסטים עם גבינה. כל תבשיל מעבר לרמה זו שעבר תחת ידיי פשוט
לא היה ראוי למאכל אדם. זה עדיין לא הפריע לי להמשיך ולנסות
להכין מאכלים כאלו ואחרים וקיוויתי תמיד שאולי יום אחד אני
אלמד את הנושא במקצועיות ובכל ישתפרו כישוריי פלאים. התפללתי
שאופן ההכנה הפשוט יחסית של הסיפור לא יהווה מכשול עבורי
הפעם.

המתנתי תשעים שניות ארוכות, אשר במהלכן עלה ריח מתקתק ועם
צילצולו של מכשיר המיקרוגל המבשר על סיומו של רגע ההמתנה,
התווסף גם ריח חריכה קל. הוצאתי את הקערה החוצה ונדהמתי לגלות
שהעיסה נעלמה ובמקומה היו בתוך הקערה שני דפים מודפסים במלואם
ועוד אחד מודפס בחלקו כשקצוותיו התחתונים היו שרופים מעט.
הדפים היו חמים, אך לא חמים מספיק בכדי שלא אוכל לגעת בהם
בידיים חשופות. התיישבתי על השרפרף שרבץ במטבח והתחלתי לקרוא
את הסיפור. כשסיימתי אותו הטחתי את הדפים בכעס על הריצפה והם
התעופפו לכל עבר. זה היה חרא של סיפור, הוא פשוט יצא נורא
ואיום.

באותו רגע ממש זה התחוור לי ולנגד עיניי התרסקו שתי קריירות
חלומותיי. אני לעולם לא יהיה סופר וכנראה שגם שף מוצלח כבר לא
ייצא ממני.

הבטתי בערמות המזון של החתולים על הרצפה והתחלתי להרהר על
קריירה של וטרינר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במים כן.
באש, אני לא כל
כך בטוח.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/9/01 4:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שב לול

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה