אלה אנחנו היינו, בשדה ההוא.
אלה אנחנו היינו, כשהזמן הפסיק לנוע, השנאה נגמרה, והאהבה
השתלטה על העולם.
אלה אנחנו היינו שיצרנו את הריגוש המושלם שהשתלב עם הפנטזיה
הורודה בחיבוק מוטרף ויצר את הזיכרון הכי יפה בעולם.

אלה אנחנו היינו, שהכל היה מושלם.
צהוב כזה, כמו צבע השמש השוקעת...
האור ליטף את פניך, שיערך, וגופך
ועשה אותך למלאך הלבן
לא יכולתי להפסיק להסתכל לך בעיניים, הזורחות, הקורנות, היית
המלאך שלי.

היום אתה כבר לא המלאך שלי.
רק זיכרון עמום בתחילת האביב של שנת אלפיים.
ואת זה אף אחד לא יוכל לקחת ממני

תודה, תודה על שבטחת בי.