אוצר שאותו היה רוצה להחזיק בידיו כל אחד, בדולח הזמן. הבדולח
המעוצב בצורת שעון חול המאפשר, על המחזיק בו, לשלות במהלכו של
הזמן ובזמן בכלל. המחזיק בבדולח יחשב לבעל כוח אין סופי ויהיה
בעל האפשרות לתקן את העולם ולהפוך אותו לטוב יותר או להפוך
לשליט בלתי מעורער שיחריב את האנושות.
בדולח הזמן נמצא ללא משמר במערה גדולה וחשוכה בהרי האלפים.
עומד על משטח מגביה ורק מחכה שיקחו אותו משם. מתחת לשכבת הקרח
העבה נשכח מלבם של האנשים אך לא נשכח על-ידי אותם עולמות
מקבילם לשלנו.
מכל אותם העולמות נשלחו הלוחמים על מנת להביא את בדולח הזמן אל
שליטם. אנחנו לא יודעים אבל כבר אלפי שנים באותה מערה של בדולח
מתקיים מאבק. אבירים במדים ובעלי נשק קר מכל הסוגים והצורות
נלחמים אחד נגד השני במאבק עקוב מדם על השליטה על הבדולח. הם
כבר שכחו את אדוניהם ורוצים את הבדולח לעצמם, חומדים את הכוח
ואת השליטה שהחפץ הזה מסוגל להעניק להם.
בעודם שקועים בקרב הבלתי פוסק, לא מבחינים בילדה כבת שתים-עשרה
הנכנסת דרך מנהרת הזמן מעולם נשכח של תמימות ויופי, אל המערה
ההומה ובעלת צלילי הקרב.
לבושה בשמלה לבנה וארוכה שכיסתה את קרסוליה והגיעה כמעט עד
לרצפה, עם פנים עדינות ונבנות ובעלת שער בהיר הגולש במורד גבה,
יחפה פסעה על רצפת המערה הקרה והרטובה מדם. היא הביטה עם עיניה
היפות על הלוחמים בעלי המדים החרבות והפגיונות. הם לא הבחינו
בה כלל. עוברת לידם בעדינות, פסעה הילדה לעבר בדולח הזמן שהאיר
באורו הבהיר את חשכת המערה. כשהגיעה אליו הביטה מטה אל כפות
רגליה ושולי שמלתה, הם היו אדומים מדם. היא נאנחה והביטה סביבה
אל המראה העצוב של הטבח הנורא. לאחר שהקיפה במבטה את כל המערה,
חזרה הביטה אל הבדולח. היא שלחה את ידיה ונגעה בשעון החול
המעוצב ביד אומן. אורו של הכלי רב העוצמה הזה הפך לחזק יותר.
לפתע נפסק הקרב ורעש צליל החרבות וצעקות הגברים התחלף בשקט
ושתיקה. כל הפנים הופנו את הילדה שלקחה את בדולח הזמן בידיה
והסתובבה אל הנוכחים. לפני שהספיקה לעשות ולו צעד אחד, ארבעה
או חמישה חצים פילחו את גופה. כתמים אדומים הכתימו את השמלה
הלבנה במקומות שבהם פגעו החצים. עיניה הכחולות נפערו לרווחה
מהכאב, היא איבדה את יציבותה. ידיה הרפו מהבדולח, הוא נפל
לרצפה ובקול מחריש אוזניים התנפץ לרסיסים. אחריו נפלה גופתה של
הילדה לתוך שלולית הדם של עצמה ורסיסים זוהרים של בדולח.