שני שירים צעירים שמצאתי היום במחברת ישנה. השארתי את הכותרת
כפי שהייתה אם כי אני לא בטוחה למה אז התכוונתי.
א.
פעם אהבתי אדם כמוך. הוא הזכיר לי בקבוק יין אדום, העכירות,
הטעם.
אין לכך משמעות רבה.
נדמה היה לי שראיתי בעינייך הבנה. גם אני הייתי ונשארתי הטיפוס
המבין, המהנהן.
אמפתיה גדולה הייתה בינינו.
הוא צייר אותי בלי בגדים עליי
אם כי עמדתי לפניו לבושה מכף רגל ועד ראש בתכריכי בד
צעיף כרוך סביב צווארי.
השארת עץ גידם, אמרתי לו כשחיפש מסגרת לציור.
בקווי מתאר הייתי תוחמת את רוחי מנפשו.
ב.
אתה מזכיר לי אדם שפעם ידעתי.
ידיו היו מצולקות שירה,
הוא שנא תיאורים ממין זה, אני אהבתי.
הוא לא.
גם הוא היה מעווה את פיו לאות לעג
וקלון
גם הוא פחד ממילים גדולות, ריקות.
אתה לא מחפש משמעות יותר. גם הוא לא.
עכשיו בלבלתי אותך, וודאי.
אולי את בכלל אישה.
ילד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.