אין לי כבר כח
למרות שיש לי עוד זמן,
רוצה רק לעוף למקום אחר
לברוח מכאן,
לשכוח מכולם ולשכוח מהכל
אין פה דבר ששווה לי לזכור.

נועלת את הדלת
יושבת בין ארבע קירות
פה שום דבר רע לא יכול לי לקרות
כי רק אני עם עצמי והרבה תהיות
חוזרת, חולמת לעולם האשליות.

ובעולם שלי אני עפה רחוק
נמצאת במקום שאת העצב ימחוק
כי במציאות שכזאת שבלב יש חור
רק החיוך יכול לרפא, לעזור.

מחפשת את החיוך שאבד לי אי שם
בודקת, משתוקקת
אבל הוא אינו עוד, נעלם,
נעלם בין אלפי חיוכים אבודים
שנישארה בהם עוד תקווה לחיים מאושרים.

אז אם יום אחד תמצאו חיוך,
חיוך של אושר ושארית תמימות
תדעו שזהו חיוך של ילדה אבודה
שכל מה שרצתה היה פיסת אהבה...