(זכרונות שעוד מהדהדים)
שריטה מעל הפופיק מימים אחרים
הייתי מתקפלת מכאב במיטה ולא מצליחה לבכות
עד שהיית בא
אני מרגישה שהגוף שלי איבד חיים
העור יבש וחיוור, האצבעות נשברות והעיניים כבויות
מתגעגעת לשינה בריאה ולצחוק מתגלגל
לארוחות בוקר מהסרטים ולזרימה הטבעית של החיים
לחופש המוחלט ולאהבה שפעם איימה לבלוע הכל
עץ שהיה ירוק וגם שלנו, עוד עומד איתן
מטפח בי תקוות שווא שאולי גם אנחנו נוכל
עוגות יומהולדת בלונים כחולים אדומים
איך היא תמיד מנצחת
עוד לפני שידעתי שהתחילה המלחמה
מתיישבת על המדרגות וסופסוף בוכה
בין הקומה השנייה לשלישית בבית העצוב
בכי של ילדים, של חוסר אונים
ויד שממהרת לכתוב הכל לפני שייגמר
האוויר או הזמן
רק לא אתה.
