|
עטוף כולי בשקט
והמילים כבר נגמרות
בחוץ הרוח משתוללת -
אולי סתם מחפשת מה לעשות
לפעמים נדמה לי שנמות כמו שנולדנו
בודדים
והנה השניות נוקפות
וכך גם ייסורי מצפון
כל-כך רוצה לישון
אבל גם
כל-כך רוצה לקום
מהשינה הזאת
שמקיפה אותי בלי גבול
אם רק תוכלי לומר דבר אחד בשבילי
אם איזה סוד קטן שתגלי
ואז יהיה פתאום שלי
אם רק תוכלי אז....
תגידי לי איך עפות הציפרים
תגידי לי איך אנחנו כאן חיים
תגידי לי איך יש מקום כאן בשביל שנינו
בין המילים
חשיכה נופלת
כך אין גם סדר בדברים
מחשבה רודפת רוח שמבריחה כמה שדים
והנה את שוב
ועינייך מביטות
אם רק תוכלי לומר דבר אחד בשבילי
אם איזה סוד קטן שתגלי
ואז יהיה פתאום שלי
אם רק תוכלי אז....
תגידי לי איך עפות הציפרים
תגידי לי איך אנחנו כאן חיים
תגידי לי איך יש מקום כאן בשביל שנינו
בין המילים
עוד כוס לשתות לדרך
היא ארוכה
כמו תמונת סיום בסרט
אנ'לא רוצה לראות אותך הולכת
אבל כנראה שאין ברירה
אז לפני שתלכי
אולי תגלי לי איך
עפות הציפרים
תגידי לי איך
יש מקום כאן בשביל שנינו
בין המילים |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.