"אז מה ריצ'? את אוהבת את גל?" שאלתי את ריצ'ל.
היא לגמה מהקפה, העיפה מבט מבעט לחלון השקוף של הבית קפה והיה
קל לזהות חיוך שמבצבץ לו על פניה.
"אני חושבת שזו האהבה הכי גדולה של החיים שלי" לחשה במבוכה.
המשכנו לדבר ואז ריצ' שאלה אותי שאלה שהאמת אף פעם לא העסיקה
אותי... "ליטל, מתי כבר תבואי להגיד לי שאת מאוהבת?"
אני? מאוהבת? דבר כזה באמת יכול לקרות?
ריצ'ל ידעה שהיא לא תקבל על השאלה הזאת תשובה, הרי מי הכיר
אותי יותר ממנה? אף אחד. והיא ידעה טוב מאוד שאני ורגשות זה
כמו פלוס ומינוס, האחד לא קשור לשני.
ריצ' הכירה אותי יותר משאני הכרתי את עצמי, רק מלראות אותי היא
יכלה להגיד מה עובר עלי, ואני יכלתי לראות את אותו הדבר בה.
פעם דיברנו על זה שזה דבר מוזר שלא הייתה לי אהבה אחת אפילו.
זה לא שלא היה לי חבר, היו הרבה. אבל הכי הרבה שהצלחתי להישאר
איתם היה כמה חודשים, בזמן שריצ'ל עברה תקופת חיים עם חבר,
כמעט 3 שנים!
לי ולריצ'ל יש מנהג קבוע, כל יום שישי בשעה 2 וחצי אנחנו בקפה
"ניו-יורק" בתל אביב. ולא משנה מה יקרה, אנחנו נפגשות שם כל
שישי.

"ליטל? את איתי?" ריצ'ל החזירה אותי ל"ניו-יורק"
"כן... אני פשוט חשבתי..." ניסיתי להגיד משהו אבל זה לא כל כך
הצליח
"ממתי את מגמגמת?" ריצ'ל צחקקה "מה עם רון?".
"חביב, את יודעת... נחמד לי איתו, לא משהו מעבר" עניתי בנימה
יבשה.
"אל תבזבזי את הזמן שלך, אם זה לא זה אז זה לא. תמשיכי הלאה,
את תפגשי בבן אדם הנכון ותאמיני לי הצמרמורות שיעברו לך בגוף
זה יהיה הדבר הכי יפה שהאהבה תעשה לך".
"למי את מספרת את זה? לי? ריצ'ל בואי נהיה כנות, זה מילה
דבילית שמישהו משועמם המציא" אמרתי בשיא הזלזול.
זה באמת מה שחשבתי על אהבה. כל הסיפורים האלה שזה מעוור, זה
בול שיט! מי שלא רוצה לא רואה ומחפש תרוצים אז הנה אחד- אהבה!
"אני לא יכולה להתווכח איתך" צחקה ריצ'ל "אף אחד לא יכול, מה
שכן כשתמצאי את החצי השני של הלב שלך, את תיראי שזה לא סתם
מילה של משועממים".

דיברנו עוד קצת ואז כל אחת הלכה לסידורים שלה.
בדרך חשבתי לי, איך זה שכל העולם עבר אהבה ואכזבה, ואני לא
עברתי אפילו אחד משניהם? אני כמו כולם! אז למה?
פעם באחת העבודות שעבדתי, אמר לי המנהל שיש לי לב מפח, חסום
לרגשות. "אשת פח את" תמיד היה אומר לי.
רון זה החבר הנוכחי שלי, אנחנו ביחד חודשיים.
הזמן הממוצע שאני מחזיקה מעמד עם בחור, ובאמת כבר התחיל לי
להימאס ממנו. נהיה לי משעמם איתו, לא היה לי חשק לראות אותו
וגם לא היה כל כך הרבה זמן.
רון בצבא, עוד חצי שנה מסיים את השרות, ואני מתגייסת רק עוד
חצי שנה.
אף פעם לא נפרדו ממני, תמיד אני נפרדתי מכל החברים שהיו לי,
רציתי לראות אם הפרידה של רון ממני תעשה לי משהו אז חיפשתי
לריב עם רון על כל דבר כדי לגרום לו להיפרד ממני.
"את לא חושבת שהגיע הזמן שניפגש? שבוע לא נפגשנו!" אמר לי רון
בעצבים בטלפון.
הוא חזר מהצבא לפני יומיים ואמרתי לו שאין לי זמן כי לא רציתי
לראות אותו, העדפתי לצאת לפאב ויום למחרת ללכת למועדון, הנאה
בחיים לא הזיקה לאף אחד.
"אני לא חושבת שאני חייבת לך משהו, אם אין זמן אז קבל את זה
איך שזה, אם לא מוצא חן בעיניך אתה יכול להגיד שלום".
רון שתק.
"אין לך מה להגיד?" חיכיתי כבר למשפט הזה שאומר שאנחנו כבר לא
ביחד.
"אני לא יודע אם זה הקשר שאני מחפש" צעק רון "אני אוהב אותך,
אבל אף פעם לא אמרת לי שאת אוהבת אותי, את משחקת איתי משחקים.
תהרגי אותי אני לא מבין את הראש שלך! את מחפשת לריב איתי כל
הזמן ואני לא רוצה לריב איתך!".
"זה רק אני או שהרמת עליי את הקול שלך?" אמרתי ברוגע.
"אני מצטער יפה שלי, זה מעצבים".
"לא מעניין אותי, אתה לא תרים עליי את הקול שלך".
"למה את מדברת אליי ככה? אני לא זר ואת מדברת איתי כמו לאחד
מהרחוב".
שתקתי, קיוויתי שרון יבין את הרמז.
"טוב אני חושב שמיצינו את החלק המגעיל הזה, זה או שאת איתי או
שאת לא, תחליטי".
פתאום רון התחיל לדבר לי במשפטים של כן או לא? הוא באמת חושב
שמזיז לי?
"אתה עושה לי תנאים? ביי רון"
ניתקתי לו את הטלפון... ורק אז הבנתי, מה אני עושה? הוא אמור
להיפרד ממני! כנראה זה כבר היה מוגזם, אי אפשר לסבול בחור
כמוהו.
דבק, כל יום מתקשר כמה פעמים ביום, כל פעם שהוא בבית אנחנו
חייבים להיפגש, מה עם החברים שלו? לא התגעגע אליהם?
לא הייתי בטוחה אם השיחה הזאת הייתה פרידה, או סתם ריב, אבל
בכל מקרה בשבילי הקשר הזה נגמר עוד לפני שבוע, אני פשוט מחכה
שהוא יעשה את הצעד לראות אם זה יעציב אותי כמו שזה מעציב
אחרים.
באותו היום החלטנו ללכת ל"פולס בר", זה דאנס בר ואחד המקומות
היפים, אני אוהבת את המקום הזה ומצידי להיות שם שלוש פעמים
בשבוע! התקציב זה הבעיה היחידה...

אני עדיין זוכרת את התאריך של אותו היום- 15 באפריל.
הלכנו כל החברות הטובות, חברים של מי שהיה לה וידידים.
מרחוק הבחנתי באייל. אי אפשר לפספס אותו, באמת שאי אפשר.
שיער שחור, עיניים ירוקות, מטר 80, שחום, גוף בנוי כמו שצריך
וחיוך מכל הלב.
במסיבה הקודמת שהלכנו, סנדי, אחת החברות שלי, הצביעה לי עליו
ואמרה לי שהוא אחד מאלה שיודעים לרקוד.
בחור שיודע לרקוד עושה לי את זה, כל אחת עם השוונג שלה.
אני זלזלתי אז במה שסנדי אמרה, אבל בפולס היה לי את ההזדמנות
לראות שהיא צדקה. הוא רקד שונה, בהנאה ובו זמנית בצורה מושכת.
האמת לא חיפשתי להכיר אותו, אני רגילה שבאים אליי אז אפילו לא
חשבתי לעשות לידו פזות שישים לב אליי.
הלכנו לבר, שתינו קצת ובראש טוב הלכנו לרקוד.
אייל התקרב ורקד עם סנדי, הם הכירו עוד לפני זה.
מידי פעם ראיתי אותו מסתכל עליי, אבל לא התייחסתי. מצד אחד
רציתי להכיר אותו, אבל מצד שני ממש לא היה איכפת לי אם הוא
מסתכל עלי או לא, אפשר להגיד שבאתי בגישה סנובית.
אחרי חצי שעה ברחבה הגעתי למצב שאני ואייל רוקדים ביחד.
"ליטל הוא פרפר" לחשה לי סנדי בדיוק כשאייל הלך להביא לנו
משקה.
"לא מזיז לי, אני מחפשת הנאה ולא קשר" לחשתי לה בחזרה וחזרתי
לרקוד.
אייל לא עזב אותי לדקה, גם כשהלכתי לשבת בספות הוא הלך אחרי,
כשהלכתי לבר הזמין לי משקאות. במילה אחת? הסתדרתי.
אפילו כשנגמרה לי החפיסת סיגריות והיה לי חשק לעשן, אייל הלך
להביא לי כמה סיגריות, חנפן.
את הערב סיימתי בזה שאייל לקח את המספר פלאפון שלי, ואיך אפשר
לתת ליפיוף כזה ללכת בלי נשיקה? אז גם זה היה, והוא לא אכזב.
"וואי איזה נשיקות יש לך, איזה עדינות, איזה כיף" לחש לי אחרי
שהבאתי לו נשיקה כשבאתי להיכנס לאוטו.

אצלי יש חוק, אם אני מכירה בחור, יום למחרת הוא חייב להתקשר.
אם הוא לא מתקשר, הוא מחוק. מבחינתי לא הכרתי אותו.
אייל צלצל למחרת בשש בערב ודיברנו שעה וחצי.
יומיים אחרי זה יצאנו לדאבל דייט, אני עם אייל וסנדי עם חבר של
אייל שהכירה אותו גם בפולס.
נסענו למסעדה ליד החוף בהרצליה ואחריה ירדנו לחוף.
אייל לא הפסיק לדבר על כמה שהוא התגעגע אליי, וכמה שהוא חושב
עליי וכמה כיף לו איתי. על מי הוא עובד? אחד פרפר הכיר מישהי
ופתאום הוא נדלק עליה? משפטים ישנים של כל בחור ממוצע.
הלכנו לעשות טיול על החוף אני ואייל, כל הדרך הלכנו מחובקים.
"את באה להיכנס למים?" לחש אייל.
"מה? עכשיו?" הייתי בשוק. היה קר בים ועוד להיכנס למים? עוד לא
התחיל הקיץ המים בטח קפואים רצח והוא רוצה למים.
"טוב עזבי, בואי ניכנס רק עד הברך ונלך לאורך החוף"
"אתה רציני?" קיוויתי שיגיד לא אבל פתאום ראיתי את אייל מוריד
נעליים.
"המים לא נושכים, אמרת שאת אוהבת שגעונות אז יאללה כנסי בלי
לחשוב פעמיים" חייך והתחיל להתקדם לעבר המים.
איך שאייל נכנס למים שמעתי חתיכת צעקה ממנו "אהההה! איזה
קור!".
כמה שצחקתי, והחלטתי לארח לו חברה אז נכנסתי גם עם הרגליים
לים.
באמת זה היה ערב חמוד, מוזר ושונה אבל ממש נהנתי.
פגשתי את אייל במשך השבוע עוד פעם כשעברתי ליד המקום עבודה
שלו, ישבנו חצי שעה והמשכתי לדרכי.

עבר שבוע, והנה שוב אני ב"ניו-יורק" עם ריצ'ל.
דיברנו על כל החוויות והשינויים שקרו לנו השבוע.
באמצע השיחה הפלאפון שלי צלצל, זה היה אייל.
דיברנו כמה דקות ואז אמרתי לו שאני עם חברה בבית קפה ולא נעים
לי כל כך לגלוש לשיחה ארוכה. כל השבוע הזה שעבר דיברנו כמה
פעמים ביום ולא פחות מחצי שעה כל שיחה. מצאנו על מה לדבר, זה
יתרון אצלו.
"טוב אז אני אדבר איתך יותר מאוחר בערב, אני אגיד לך באיזה
מועדון אני היום" מהקו השני אייל ענה לי שהוא מקווה שנהיה
באותו המקום.
כמה שאני אוהבת לצאת, אייל יוצא כל פעם שיש לו זמן לנשום, הוא
מוזר.
"יאללו'ש מאמי בייביי" אמרתי וסגרתי את הפלאפן.
אני מרימה את המבט לעבר ריצ'ל ואני קולטת אותה לוגמת מהקפה
ומחיכת חיוך שובב.
דקה שלמה היא ישבה וחייכה את החיוך הזה שהתחיל לעצבן אותי.
"תגידי לי, מה יש לך? השיער שלי מצחיק היום?" ניסיתי להבין מה
פשר החיוך הזה.
"ליטלי שלנו מצאה מציאה" אמרה בקול ילדותי ועדין עם החיוך
הזה.
"את מדברת על הקוף הזה שהתקשר? וחלאס לחייך כאילו קרה נס".
ריצ'ל קראה למלצרית "אני מזמינה עוגת גבינה עם קצפת ותשימי בה
בבקשה זיקוקים, אנחנו חוגגות" היא חייכה והמלצרית רשמה את
ההזמנה.
"תגידי לי, נפל לך בורג? רק תגידי איפה שאני אשים לך אחד חדש"
אמרתי לה בטון עצבני.
"ליטל, בואי נגיד כזה דבר, תוך כדי הכמה דקות שדיברת עם נסיך
חלומותיך לא הפסקת לחייך אפילו לשניה אחת" ריצ'ל הוציאה חפיסת
סיגריות מהתיק והושיטה לי.
"יש לי, תודה"
"מה את נהיית יבשה?" שאלה בפליאה.
"אני חושבת מה כל כך הדליק אותך בשיחה שלי עם הקוף הזה"
הסתכלתי מבעד לחלון.
"את יודעת אני תמיד מסתכלת מהחלון כשאני חושבת על גיל היפה
שלי. תעשי לי את היום ותגידי שאת חושבת על אייל!" חייכה שוב
פעם את החיוך המעצבן הזה.
"את ניראת כמו ילדה בת שש עם החיוך הזה, ואני לא חושבת על
אף..." החזרתי את המבט אלייה "מאיפה ידעת שזה אייל?"
"אתמול אני וגיל עברנו ליד, גיל ואייל חברים אם לא ידעת. גיל
ראה שבוע שעבר שהיית עם אייל אז הוא שאל אותו איך היה שישי
שעבר? אייל חייך ואמר שהיה הכי כיף ושאת ממש חמודה" המשיכה
לחייך אלי.
"כל המשפט הזה ופעם אחת לא נמחק לך החיוך, יכאבו לך הלחיים"
אמרתי לה ביובש והוצאתי גם אני סיגריה מהתיק.
"אל תדאגי ללחיים שלי, תדאגי לנסיך שלך. רק שתדעי לך הוא בחור
שהרבה בחורות רודפות אחריו. קשה לתפוס אותו. ואם הוא אמר עלייך
בלי שום קשר משהו כזה זה כבר אומר שעשית לו משהו"
היא התקרבה אליי ולחשה לי "את רוצה לספר לי משהו שאני לא
יודעת?"
העפתי אותה חזרה בדחיפה חלשה "נראה לך? גם אם אני לא אספר את
תדעי יא עלוקה"
העוגה הגיעה, ואחרי עוד כשעה ב"ניו-יורק" החלטנו לפרוש.
לפני שריצ'ל נכנסה לאוטו היא חיבקה אותי כאילו אני הבת שלה
שהולכת להתחתן "אני באמת מאחלת לך אושר, את הבחורה הכי מתאימה
בשבילו, רק את תצליחי להחזיק אותו קצר! וזה מה שהוא צריך"
אני אפילו לא הגבתי לזה, הבאתי לה נשיקה על הלחי והלכתי לכיוון
הגרוטאה שלי.

במשך שבועיים נוספים אני ואייל החזקנו קשר לא רע בכלל.
היינו נפגשים, למרות ששנינו עובדים ואנחנו לא באותה עיר, מצאנו
זמן להיפגש. העברנו צחוקים, היו רגעים רצינים, ובגדול נהנתי
מכל דקה איתו.
באחד הימים קבענו להיפגש בבית של חבר משותף שלנו. באותו היום
הרבה הגיעו אליו ועשינו על האש.
אייל לקח אותי לצד, הוא הביא לנו שתיה קרה ואוכל שהיה כבר
מוכן.
"את לא בחורה רצינית אה" אמר עוד לפני שהתיישב.
"כבר מצאת משהו משותף בנינו" עניתי לו וסימנתי שישב.
"יש תקופות של רציני, יש תקופות של הנאה" הושיט לי את השתיה
"יצאתי מהתקופה של הסטוצים, אני מחפש קשר רציני".
"שיהיה לך בהצלחה, אני באמת לא רצינית"
"את צריכה שיחזיקו אותך קצר אה?" הסתכל עליי באיזה מבט מוזר
"מה זה המבטים האלה? ואולי באמת זה מה שאני צריכה"
"אל תדאגי, יהיה בסדר" קם, הביא לי נשיקה במצח והלך להביא
חמוצים.
לא התייחסתי למה שהוא אמר, שלא נדבר על זה שלא הבנתי מה הוא
התכוון להגיד בזה בכלל.
"את באמת שונה" אמר לי כשחזר "מיוחדת"
"לטובה או לרעה?" עניתי לו.
"רק לטובה" חייך, איזה חיוך מדהים!
הסתכלתי מסביב לראות איפה כולם "יש לך חיוך יפה" אמרתי לו והוא
בדיוק התיישב.
"למה יש לי הרגשה שדיברת עם מישהו עליי?" הסתכלתי עליו.
הוא סיבב את הראש אליי והשמש בדיוק נפלה על הפנים שלו, מה
שהבליט את העיניים שלו עוד יותר. רק עכשיו אני רואה שיש לו
פנים של ילד קטן, איך אני אוהבת את זה... בן 22 ופנים של נער.
ממש מדהים.
"ציפור בשם סנדי לחשה לי שאת תעשי לי חיים קשים" ושוב חיוך
היפה הזה.
"ציפור בשם סנדי עם פה גדול" אמרתי ברוגז.
"אמרתי לציפור שאני אתגבר על זה, ואז תבוא תקופה של חיים יפים"
קרץ לי.
"טוב התחיל לשעמם פה בוא נלך לשבת איתם על הנרגילה" באתי לקום
אבל אייל הקדים אותי קם והביא לי יד.
כשיצאנו מהבית ההוא, יצאנו אני ואייל חבוקים ופתאום אחד החברים
של אייל שהלך מאחורינו אמר "כאן גרים באושר, אייל וליטל"
אייל הסתובב אליו צחק וחיבק אותי חזק יותר. אני העדפתי לא
להגיב בכלל. סנדי אמרה לי שאייל גם יודע לשיר יפה אז אמרתי לו
שישיר משהו. ושוב לא התאכזבתי! הוא שר את השיר סיגליות של
ליאור פרחי, והוא שר את זה אפילו יותר יפה ממנו.
בחלק הזה אייל התחיל לעצבן אותי, מה כל דבר שהוא עושה חייב
להיות מושלם? לא מספיק לו שהוא נראה טוב?
עוד התברר לי שהוא לומד באוניברסיטה כלכלה.
גם נראה טוב, גם עובד ולומד, גם רוקד יפה וגם שר בצורה
מדהימה.
איפה הדפקט?
לא אהבתי את המצב הזה שהוא מושלם מידי ואיך שהם הלכו, בדרך
חזרה אמרתי לסנדי שאני מנתקת איתו את הקשר.
ריצ'ל הגאונה הזאת החליטה שזה הבחור שאני אתאהב בו.

יום למחרת יצאנו למועדון, ואת מי אני רואה שם? אייל.
לא היה לי חשק אליו, הלכתי לשרותים להסתכל במראה, ואז חזרתי
לרחבה. איך שאני באה ליד הבר אייל נשען על הבר לידי ושאל אותי
מה אני אשתה. הזמנתי ייגר והוא לקח ייגר ואחריו בירה. שונאת
בירות.
הוא חיבק אותי ולחש "איך התגעגעתי לריח הזה"
באתי להביא לו נשיקה בלחי, ומשום מה זה היה צרפתית עדינה.
הוצאתי סיגריה והדלקתי.
הוא חייך "כל הזמן שאני חושב עלייך מגיע שלב שאני נזכר
בפרלמנט"
הוא כבר הבין שזה מה שאני אוהבת לעשן, פרלמנט אקסטרה-לייט.
עברנו לרחבה. המוזיקה הייתה פשוט מדהימה! לא היה שיר אחד
שהוריד לי את החשק לרקוד. התעייפתי חבל על הזמן אבל המוזיקה
היא זאת שהשאירה אותי ברחבה.
"התעייפת אה?" אמר לי אייל תוך כדי שרקדנו ביחד.
הנדתי לו עם הראש שכן.
הוא לקח לי את היד והוביל אותי לספות. הספות היו מהערב השני של
המועדון, מקום נחמד להירגע וכל מיני דברים אחרים.
התפלאתי שהוא בכלל לא נגע בי, הוא פשוט התיישב והתחיל לדבר...
הוא לא הפסיק לדבר ברמזים עליי ועליו, והאמת אני גם רציתי איתו
קשר אבל לא ידעתי אם אני רוצה אותו רציני או שלא משהו מיוחד.
כל פעם שהסתכלתי עליו עלה לי משום מה חיוך, הוא מהאנשים שזה
תענוג להסתכל עליהם.
אחרי כמה זמן חזרנו לרחבה והמשכנו לרקוד.

נהיה לי חם, יום מידי חם! החלטתי לצאת החוצה, פשוט הסתובבתי
ויצאתי מחוץ למועדון.
הוצאתי סיגריה והדלקתי, הורדתי את הראש למטה ועצמתי את
העיניים.
כשפתחתי את העיניים ראיתי שנגמרה לי הסיגריה ואפילו לא לקחתי
שאכטה אחת ממנה. הוצאתי חדשה ואמרתי שהפעם אני אסגור את
העיניים רק כשאסיים אותה, אבל זה לא מנע ממני לסגור אותן שוב.
"מרגישה בסדר?" שמעתי את הקול של אייל
לקחתי שאכטה והנדתי עם הראש שכן.
"התמסטלת?" שוב הקול של אייל.
היה משהו יפה בקול שלו, משהו מיוחד, אהבתי את הקול שלו
והתרגלתי לקול הזה, אחרי הכל אנחנו מעבירים את כל היום שלנו
בטלפון.
"ליטל?" שוב הקול היפה הזה.
"מי זה?" שאלתי
"תפתחי ת'עיניים ואולי תיראי"
פתחתי ת'עיניים וראיתי שזה אייל.
"אה, אתה?" סגרתי את העיניים חזרה "אתה מוזמן לשבת".
"לא ענית לי, את מסטולה או לא?" שאל שוב
פתחתי את העיניים "למה אתה מנדנד לי? אתה לא רואה שאני מנסה
להנות מהסיגריה?" וסגרתי שוב,
הוא התישב לידי ושם את הראש שלי על הכתף שלו.
סיימתי את הסיגריה הרמתי את הראש, ואני בעצמי לא יודעת למה אבל
הדבקתי לו חתיכת נשיקה.
פתאום כל כך היה בא לי עליו אבל אייל זז הצידה "עזבי לא עכשיו,
שתהיי שפויה אז אולי..."
"מה איכפת לך? תהנה כל עוד אתה יכול" אמרתי לו ובאתי לנשק אותו
שוב.
אייל סובב את הראש "את לא מבינה, אני לא רוצה שבגלל שטות כזאת
ילכו לי כל התוכניות לקשר שלי איתך"
התישבתי רגיל "אתה חושב שאני אחת האהבלות שלך? שאני לא יודעת
שאתה פרפר? איתי זה לא ילך לך, תרד מזה ותחפש במקום אחר".
באתי לקום ואייל תפס לי את היד "אני לא מחפש מה שאת חושבת"
הוא הושיב אותי "את רוצה שנלך לאוטו?"
"בוא" עניתי לו וקמתי.
הלכנו לאוטו שלו, גרוטאה דומה לשלי, לפחות משהו שלא מושלם
אצלו.
"זורמים?" אמרתי לו כשנכנסנו.
"לא, פשוט ראיתי שקר לך" אמר והושיט את היד לרדיו.
"הבאת אותי לפה בשביל לייבש אותי? אני לא מבינה"
"ליטל, את שיכורה. אני לא עושה איתך כלום במצב הזה"
"אני רוצה אותך אייל, זרום" הדבקתי לו נשיקה.
"בטוחה?" לחש
"כן" לחשתי חזרה
הוא התרחק "עזבי לא מתאים"
"לא צריך! במילא אתה מחר תהיה עם אחת אחרת" נשכבתי ועצמתי את
העיניים.
הוא הביא לי נשיקה עדינה "מה אני צריך לעשות שתביני שאני לא
רוצה אף אחת אחרת?"
פתחתי את העיניים, התישבתי. ראיתי את העיניים שלו דומעות.
"אני לא מאמין, אני כל כך רוצה אותך ואת לא שמה עליי קצוץ!"
אמר וסיבב את הראש לחלון.
תפסתי לו את הראש והבאתי לו נשיקה.
"מה זה אומר?" שאל אחרי שפתח את העיניים.
"אם רק היית יודע כמה אני רוצה אותך, אתה מעצבן, גרמת לי לחשוב
עלייך יותר מידי, זה לא אני!"
הוא חייך "את יודעת איך את מרגשת אותי" וראיתי ששוב העיניים
שלו דומעות.
"את כל כך סקסית, כל כך יפה, כל כך עדינה ומתוקה"
"אתה לא צריך להתחנף אתה יודע, אנחנו לבד באוטו פשוט לך על
זה"
הבאתי לו נשיקה והוא הזיז אותי אחורה.
"ליטל תביני, אני לא מחפש איתך משהו חד פעמי. אני רוצה כל יום
לראות את החיוך הזה, את השפתיים האלה, את הפרלמנט אקסטרה לייט
הזה, לשמוע את הצחוק הזה, להרגיש את הנשיקות האלה..." ונתן לי
נשיקה.
עבר לי רטט בכל הגוף.
אני רוצה אותו, באמת רוצה אותו. ואני לא חושבת שימאס לי ממנו
מהר כמו מכל השאר כי בנתיים כל הזמן שאני רואה אותו אני נהנת
מכל דקה ודקה.
הסתכלתי על אייל וראיתי דמעה.
"אם היה לך איפור הייתי אומרת, תיזהר שלא ימרח" אמרתי וקרצתי
לו.
הוא חייך...
"אני אוהבת את החיוך שלך" חייכתי אליו בחזרה.
"את יודעת מה זה?" הצביע על הדמעה והוריד אותה.
"מה?" שאלתי בחיוך
"דמעה של אושר" חייך שוב. העיניים שלו כאילו חייכו גם. היה לו
ברק בעיניים, איזה יפה הוא, איזה חמוד.
עבר לי שוב פעם רטט בכל הגוף ונזכרתי בריצ'ל שאמרה לי פעם
"הצמרמורות שיעברו לך בגוף זה יהיה הדבר הכי יפה שהאהבה תעשה
לך" אבל פסלתי את האפשרות שאני אוהבת אותו.
מה כל כך מהר? אז לפעמים אני חושבת עליו, אז כיף לי לשמוע
אותו, אז אנחנו מדברים הרבה בטלפון, אז מה?

חבר של אייל דפק בדלת של האוטו, אייל פתח את החלון "אייל
מתקפלים?" ראיתי את סנדי עם החבר שלו.
"למה מה השעה?" שאל אייל
"4 וחצי, המקום מתחיל להתרוקן" סימן לו עם הראש שיתקפלו.
אייל סגר את החלון "בואי אני אלווה אותך לאוטו".
יצאנו וקלטתי שסנדי והמציאה שלה כבר לא ליד האוטו של אייל.
כנראה התקדמו לאוטו שלי כבר.
"את נוהגת לכיוון הבית?" שאל בדרך לגרוטאה שלי.
"כן, סנדי עוד יותר הפוכה ממני" איך שאמרתי את זה כמעט נפלתי.
"ואת בכלל לא הפוכה" תפס לי את היד ועצר אותי.
הוא הוציא את הפלאפון שלו והתקשר לחבר שהיה עם סנדי, שמתברר
שכבר הגיעו לאוטו שלי.
הוא קרא להם אליו, ואמר שישים אותי בבית, ומחר יקח אותי לאוטו
שלי שאני אקח אותו מאיפה שהוא חונה.
כשעליתי לבית נכנסתי למיטה, וכל הראש שלי מחשבות על אייל.
צא לי מהראש! צא!!!
התחלתי להיזכר ברגעים יפים שלי איתו, והיו הרבה כאלה.
הצצתי בשעון של הפלאפון וראיתי שאני במצב הזה כבר שעתיים
וחצי!
החלטתי לשלוח לו הודעה, אולי ככה אני ארדם כי אני יודעת שעשיתי
משהו עם המחשבות שלי.
שלחתי לו הודעה לפלאפון "אם רק היית יודע כמה אני חולה עלייך"
צחקתי על עצמי, איזה הודעה של ילדה קטנה.

למחרת בבוקר כשהתעוררתי ראיתי הודעה כתובה ממנו:
"אם רק היית יודעת כמה אני מעריך ומכבד אותך, והכי חשוב שרוף
עלייך"
זה אייל? אותו הפרפר שכל העולם מכיר???
בשעה הספקתי להסתכל על ההודעה הזאת 5 פעמים, ואני לא מגזימה.
עשה לי כיף להסתכל עליה ולקרוא אותה שוב ושוב... ושוב...
כשישבתי ב"ניו-יורק" עם ריצ'ל היא הזמינה שוב עוגה.
"את מאוהבת! צריך לחגוג" הכריזה.
"אני לא! אני לא יודעת... אוף איתך עזבי אותי בשקט!"
הצצתי מהחלון "עכשיו אני מרגישה כאילו אני במקומך כשסיפרת לי
שאת אוהבת את גל... אותו המצב..."
סובבתי את הפנים לריצ'ל "אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו, לא
ניראה לי... אבל, אני ממש לא מפסיקה לחשוב עליו, ואני לא מוצאת
בו דפקט!"
ריצ'ל רגיל עם ה"את מאוהבת" הזה שלה.
כשיצאתי מהבית קפה קיבלתי טלפון מאייל ותוך כדי הוא אמר שהוא
לוקח סיכון גדול שהוא איתי ושסנדי צדקה, אני באמת עושה לו חיים
קשים, ושהוא מכיר אותי כבר חודשיים ומתחיל להיקשר אליי...
זה גרם לי להיות הבת אדם הכי מאושרת בעולם!
אני מודה לאלוהים על אותו ה15 באפריל המדהים ההוא, ועל שיום
לפני רבתי עם רון, ועל שהכיר ביני לבין איילו'ש...
ביני לבין היפה שלי...
אני לא מאוהבת! לא אני לא! זה למשועממים...
אבל כן יש לי את הצמרמורות האלה שריצ'ל דיברה עליהם...
ריצ'ל כולה חולמנית, היא לא מבינה... וזה מעצבן שהיא רואה עליי
הכל כי... דיי קשה לחשוב על כל הדברים האלה ועל אייל ביחד...
במחשבות האלה המחשבות על אייל מנצחות...
אז אולי בכל זאת זאת לא מילה שמישהו ששיעמם לו מאוד המציא
אותה... אולי היא פשוט בעייתית ועד שמוצאים אותה אפשר להוציא
את הנשמה... בכל מקרה אני שמחה שמי שהכיר לי את הרגש הזה זה
אייל...
החיים באמת לא צפויים... אבל מה שכן הם יפים! ועוד יותר עם
אייל...