הן לא רגיל הוא הערב,
לא סתם.
מבעד משכית הברזל קרב
השמש החם.
בצינת ערב זה, בכל זאת - גם משהו.

הן לא רק עוד ערב הוא זה
של ירח צמא דם.
עשן ארובות מתאבך למרום היורד, כמזה -
"אחת ואחת", אחד ועולם.
בשקיעה שכזו, מישקה, גם אתה מישהו.

בשקיעת ערב זו שים מבטחך,
אם נותר בלבבך.
ענן באדום וכתום - כנמתח,
מכסה, מנסה, לא מצליח לתת מנוחה
לנשארים או לעוזבים. כך הוא.

טפטוף ערב הוא זה, כדמעת נערים
האדמה תזכור את שלא יהיה.
העשב יצמח ויצעק בערים
בדמך ועל גדות דם אחים, חיה חיה.
הבט מישקה, כי שוקע השמש. אתה הוא.