וויליאם שייקספיר אמר: "ספק אם יאיר כוכב, ספק אם השמש סובב,
ספק אם אמת הדבר או כזב, אך אין כל ספק שאני אוהב".

אין דרך מתאימה יותר לתאר את ההרגשה שלי.
הרגשת שמחה שאופפת כל חלק בגוף שלי. נפשית ומנטלית.
החיוך הזה כשעולה כשאת רואה את שמו על צג הטלפון,
הרטט הזה שעובר לך בגוף כשהוא מעביר את היד שלו בעדינות על
לחייך,
תחושת הזרם הנהדרת שעוברת בגוף ברגע שהוא מניח את שפתיו
בעדינות על שלי,
אני אוהבת לראות אותו נרדם, אפילו נהנית לשמוע אותו נוחר
לפעמים,
אני אוהבת לראות אותו קם ושמחה לקום ולראות אותו דבר ראשון על
הבוקר.
תחושה נהדרת שאופפת אותי לאחרונה.
האהבה מקיפה את כולי.

וודי אלן אמר: "אני מאמין גדול באהבה ואפילו מאמין שדבר כזה
עשוי להצליח".
אז מה הולך איתי? אני יודעת שאני אוהבת אותו. ועדיין, המשהו
הלא מוגדר הזה מפריע לי. הוא מדהים, הוא משגע, הוא כל מה שאי
פעם חיפשתי בגבר.
אולי זה הפחד של להתאהב, אולי הפחד של להתמסר, אולי הפחד של
להיות תלויה במישהו אחר.