הוא נורא אהב את השיער שלה.
כזה ארוך, גולש, גלי... רך כמו עננה זהובה.
בכללי, הוא ממש לא בקטע של בלונדיניות, אבל בה, יש משהו שאין
באף בלונדינית אחרת. לא אחת שהוא ראה, לפחות.
השיער שלה היה הדבר הראשון שמשך אותו בה.
כשכולם היו מדברים על החיוך שלה, עוצר הנשימה, או על חוש
ההומור העוקצני והמשוחרר, או על הכישרון שלה בפתירת תשבצי
הגיון, ולא סתם, כאלו מהרמות הגבוהות, היותר מסובכות, הוא היה
מרוכז רק בדבר אחד.
הגלים האלו... של קסם מאיר שנשפכים מכתפיה, על פני גבה, עד
לכפות רגליה.
הוא לא ראה הרבה בנות עם שיער כל כך ארוך, בכל צבע שהוא.

אחרי שבועיים של מבטים בלתי פוסקים, ומעקב כל יום על התסרוקת
השונה בה היא מעצבת את שערה, הוא הזמין אותה לדייט.
זאת לא היתה משימה  קשה מדי בשבילו, וגם לא היה לו ספק שהיא
תסכים.  מעטות היו הבנות שאי פעם סירבו לו. אפילו הפמיניסטיות
הכוחניות, שהיו כל הזמן מטיחות בפניו ברחוב איך שהן כבר שמעו
עליו, והן מכירות את כל הטריקים שלו, ושעליהן הוא לא יצליח
לעבוד ושהן לא סתם מספר, היו בסוף גומרות אצלו במיטה. לא ברור
איך. היתה לו שיטה לא ברורה שהיתה כובשת את כולן. כל אחת ואחת.
שמעתי פעם מישהו אומר שזה בגלל שאף אחת מעולם לא כבשה אותו.

היא חייכה את החיוך עוצר הנשימה שלה, והוא בכלל לא שם לב. בפעם
הראשונה הוא למעשה הקשיב למה שהיה לבחורה לומר. רק חיכה ל"כן"
הזה. הוא ידע שהוא יגיע בסופו של דבר, זה היה ברור, הוא תמיד
מגיע... אבל הוא השתוקק רק לשמוע את הצליל שלו.
וכמו שתיאר לעצמו, אותו "כן" אכן הגיע, ובשעה 21:00 הם קבעו
באספרסו בר הקרוב.  

הוא עומד מול המראה באמבטייה, מתגלח. הוא לא אוהב שיש לו
זיפים. פותח את דלת ארון התרופות ושולף משם את מיכל ג'ל
החוחובה, תמיד משעשע אותו לקרוא את התווית הזו "ג'ל חוחובה",
לאף אחד אין ממש מושג מה זה חוחובה, אבל איכשהוא כולם פשוט
חייבים את זה בג'ל שלהם. לוקח כמות נדיבה בכף היד ומעביר
בתנועה חלקה בין השערות, תנועה אחת - והוא מסודר. מביט בעצמו
בראי בסיפוק. אין, הוא חולה על השיער שלו.

ב-20:45 הוא כבר שם. אף פעם הוא לא מקדים לדייטים, זה לא מתאים
לו. זה לא הוא, כל המשחקים הנואשים האלו. מתיישב לייד שולחן
פינתי, נר במרכזו מטיל אור עמום סביב. כבר הוא מתבאס, איך הוא
אמור בדיוק לקבל מבט טוב עליה ככה? לראות אותה כמו שצריך?
ואיפה היא בכלל? לא מבין ת'בחורות היום, עם כל הפוזות שלהן,
משחקות אותה קשות להשגה, פעם הן היו מגיעות חצי שעה לפני הזמן
לפגישה, לא נותנות לגבר שלהן לחכות. יאללה, בכלל כבר מתחיל
להמאס לו, הוא לא מחכה לה פה עוד דקה, והוא הודף את הכסא קצת
לאחור ומתכונן לקום, כשפתאום הוא רואה אותה. איך שהשיער שלה
מתבדר ברוח, זה מעתיק את נשמתו. לא יכול להיות שכל זה אמיתי.
והיא מתיישבת אל מולו, מחייכת, אומרת משהו, הוא בכלל לא יודע
מה, הוא גם ממלמל מספר מילים בלי בכלל לשים לב, הם מזמינים נס
ועוגה, והיא באצבע קלילה מניפה קווצת שיערות מאחורי אזנה, כדי
שלא תיכנס לה לאוכל, איזו קווצת שיערות, הוא מת, אומרת עוד
משהו, הוא כבר מזמן לא מקשיב, רק מהנהן עם החיוך הטפשי הזה
ואומר לה בהתנצלות שהוא חייב רגע ללכת לשירותים.

הוא שוטף את הפנים באטרף ומביט בדמותו בראי. מה נסגר עם השיער
שלו? הג'ל חוחובה המגעיל הזה, למה לעזאזל הוא בכלל שם אותו?
עכשיו השיער שלו נראה כמו... כמו... אין, הוא שונא את השיער
שלו.

22:45 ונראה שהעניינים מתקתקים. הוא לוחש לה משהו באוזן, שואף
בדרך את ניחוח השמפו הזה שלה, נראה לו שזה קוקוס, איך בכלל
חופפים כל כך הרבה שיער? והם נכנסים למכונית שלו. באוטו שיחה
קלילה, השיער הזה שלה נוגע קצת בכתפו, כל כך נעים, הוא מרגיש
שעוד שנייה עומד לו, הוא לא יכול, איך אפשר עם השיער הזה?

הם מגיעים אליו הביתה, והוא חונה בכניסה. יושבים שניהם באוטו
ועוד לא יוצאים. היא מסתכלת עליו, כולה חמה, הוא יודע, היא מתה
שהוא ינשק אותה, אבל הוא לא. בשלב מסויים היא אומרת שנפל לה
משהו מתחת למושב, מתכופפת ותוך כדי נוגעת לו, כאילו כבדרך אגב,
בבפנוכו של הרגל. זה לא עושה לו כלום, אבל הוא משחק את המשחק,
משתגע רק מלראות את כל השיער הזה שלה מכסה לו את הברכיים. לוקח
יד וטומן בפנים, עמוק עמוק, עד השורשים, מעסה ומלטף. היא
צווחת, אומרת שכואב לה, הוא אומר לה לסתום ת'פה. מצרף גם את
היד השנייה, עושה בפנים כל מיני צורות, מעגלים, קווים, זיג זג,
מה שבא, כל כך נעים, איזו רכות, הלוואי והיה לו את השיער הזה
כל יום, כל היום לשחק בו. הלוואי והיה לו שיער כזה.

מרים את היד בתנועה חדה, היא נופלת אל הרצפה.

פותח את הדלת של המכונית, ויוצא החוצה. מכניס את המפתחות לדלת,
ותוך כדי מביט אל רצפת חדר המדרגות. לא נורא, הוא חושב, הוא
יגיד לבעל בית שלחתולת רחוב שנכנסת כל הזמן פנימה יש נשירה.

מדליק אור חזק בחדר. ככה צריך, ככה רואים. מביט בדמותו בראי.
שיער בלונדיני גלי, טיפות דם קלושות נוטפות לאורכו, גולש על
כתפיו וחזהו, עד לכפות רגליו. הוא מחייך בסיפוק. אין, הוא חולה
על השיער שלו.