כל כך רציתי להקפיא הכל לכמה רגעים, ולדבר
כמה מילים פשוטות שהייתי אומרת לך
פעם
אבל פתאום כל הרגש הזה נראה לי קצת טיפשי, אולי ככה מצאתי את
עצמי
על נדנדה בגן שעשועים, מחייגת את המספר שלך.
פעם אמרתי לך שאני לא מסוגלת להבין איך הראש שלך עובד, אבל
אמש
כשלא הצלחתי להבין גם את שלי, קלטתי שהבעיה היא בכלל אצלי.
ואתה סתם אחד שלא יודע כלום.

הקול שלך תמיד נשמע לי שונה בלילה, וכמה זיכרונות מטושטשים
שהייתי רוצה להגיד לך דווקא אתמול
נתקעו לי קצת בגרון, אתה בכלל שמת אותי על ממתינה
אז ניתקתי. ואתה לא התקשרת, אז הפסקתי לחשוב עליך.
וכל העשן הזה מהסיגריות מסביבי גרם לי לראות קצת ערפל
ואני לא מבינה איך אף פעם לא באמת היית בשבילי, אבל כשאני לא
צריכה אותך אתה מופיע
וסתם אוהב אותי, כי אתה פשוט לא יודע
ואני סתם לא אוהבת אותך, דווקא כי אתה ראוי לאהבה שלי
וככה אנחנו פורחים
וכל האהבה שלנו קצת נובלת, והכל שקט
גם אני קצת, אולי, רק איתך.

כשהירח עוד שולט בשמיים, אתה והוא מפילים ביחד כמה כוכבים
ומפילים אותי לזרועותיך
קצת בוכה, קצת צוחקת איך הכל השתנה כל כך מהר
ואתה הקוסם, ואני המוקסמת. ולא ההפך.
רגע,
עכשיו אנחנו נפרדים, ומתחבקים
ואני הולכת הביתה ופתאום מרגישה שבאמת אכפת לך ממני, אפילו
שתמיד ידעתי
ושוב כל החלומות האלו, שמבלבלים לי את הלילות, השמש מחליפה
את מקומו של הירח, אתה מתחלף לי בגעגוע
אולי צדקת, או שאנחנו בסך הכל אגדה שנכתבה בלי סוף
והלב שלי
קצת

חלול