קולות ילדים. קולות טהורים.
אני יכולה לראות אותם, נשענים על הקיר המלוכלך, פושטים יד קטנטנה, רזה, מבקשים
לחם. תפוח אדמה רקוב.
אני יכולה לשמוע אותם, בוכים מתוך כאב ורעב.
להרגיש אותם, את הנשימות הקטועות בערב קר של אירופה.
כל תמונה מעוררת, גורמת לדימיון לקבל חיים משלו.
הקיר הופך מוחשי כ"כ, ברקע החיילים צורחים. יריית רובה בודדה נשמעת, זעקה.
ואז בא השקט.
אושוויץ, מרץ 2005
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|