הידיים רועדות. כל אצבע מקישה יותר לאט על המקשים.
קר לי, ולא אכפת לי.
רוצה להגיד למישהו, מה אני באמת מרגיש, מה עבר עליי
בזמן השיחה איתך.
הרבה קשרים מתחילים כשבן אדם אחד תומך בבן אדם אחר
אחרי שהוא עבר משהו.
אני רוצה אותך, את עדיין לא בטוחה אם את רוצה אותי, לי זה דיי
ברור.
אז עכשיו אני מדבר עם ידידה שלי.
אני עדיין רוצה אותך, אני דיי בטוח שאת לא רוצה אותי.
למה שאני לא אשפוך את הלב בפני הידידה שלי?
למה שאני לא אתמזמז עם הידידה הבאה שאני פוגש?
כי זה חזק יותר ממה שאני מרגיש בד"כ.
כי אכפת לי ממך יותר מכל מישהי אחרת שרציתי. כי זה עדיין לא
אהבה, אבל אני לא רץ וממזמז בנות,למרות שלפעמים אני יכול.
כי אני רוצה אותך.
את לא סומכת עליי, ושמעת גם סיפורים.
כי מיסודי - אני רודף שמלות, פלרטטן.
אבל אם נהיה ביחד. אני משתנה לפי הסביבה, אפשר להגיד.
מתאים את עצמי - אליה.
לפעמים אנשים תופסים ממני הרבה יותר ממה שאני,
כי הם רואים אחרת את המסרים שאני משדר.
את אומרת שאת נלחצת. שזה לא ממני, אבל את נלחצת.
אם זה לא ממני ואת נלחצת, אז זה בטח המעשים שלי.
דיי ברור, לא?
אחרי השיחה איתך, אני כבר לא באמת יודע מה אני רוצה. אף פעם לא
באמת ידעתי, אבל ידעתי שאני רוצה אותך. וזה הספיק, ולא הראית
שאת נלחצת ממני, למרות שכל הזמן הזה היה ברור לך שאני רוצה
אותך.
האצבעות נהיות יותר ויותר בטוחות על המקשים.
התקשרתי אלייך אחרי כמה ימים שלא ניהלנו שיחה נורמלית,
ואחרי שכל פעם שניסינו, היה איזה "משהו".
ואז אמרת שאת לא רוצה אותי יותר מאשר ידיד.
לגיטימי, הרי מההתחלה שאלת אם אני רוצה אותך בתור ידידה,
ואח"כ אמרת שאת לא יודעת מה את רוצה.
בשיחה אמרת שהייתה תקופה שרצית אותי, ואני מנחש שזה קרה בתקופה
האחרונה, כשבאמת היינו מאוד קרובים. ועכשיו פתאום את לא רוצה
אותי שוב. אפשר להבין - כל הפעמים שקיבלתי ממך "אני לא יודעת"
סימלו משהו.
אולי מחר אני אמשיך לרצות אותך שוב, אני לא כ"כ בטוח אחרי
שאמרת יותר מפעם אחת שאת לא רוצה.
ואז אמרת שאת לא בטוחה.
ובשיחה הזאת, אחרי שדיברנו קצת, את שוב לא בטוחה.
אז עכשיו גם אני לא בטוח. לא בטוח שאני רוצה להיות חבר שלך אי
פעם, רק בשביל שאחרי שבוע, או חודש,
תגידי לי שאת לא כ"כ בטוחה שאת רוצה חבר.
הרי זה הדבר שהיית בטוחה בו מההתחלה -
"אני לא רוצה חבר עכשיו".
קשה לי איתך.
אני לא בטוח.
בכלום.
כרגע.