לבד
הולך ומשתנה.
היה חבר פעם,
בא לשחק ולספר סודות,
אך היה מתבייש בין הבריות -
ונחבא אל פינות משהוצא בין הרבים.
לבד
היה נמוג כמעט,
נמכר בזול תמורת צחקוק נערה והתרגשות הקרב,
נמק ונבל בחלקת נפש מוזנחת.
ואז חזר,
לבד למד,
וידע לעשות לו תחבולות.
הסווה עצמו בענן אפור סמיך-
והתגלגל מפה לפה,
ועשה לו מושב מלכות בין לב וריאות.
ולבד
מלך שם,
ימים אינספור,
והיה שיכור,
ואהב לבד, וכאב לבד, והיה יחיד ומיוחד -
עליון לכל אדם ומקום.
לבד
התעורר בצהריים מוכתם בזיעה קרה,
וחיפש לרפא את עצמו - לבד,
להשיב את מה שהיה -
וכל זכרונו עי חורבות ואין הוא זוכר עוד,
את
הלבד של פעם,
ולבד של היום - לא מכיר.
לבד
הולך ומשתנה. |
