בגן הציבורי הנדנדות חורקות
שירת הברגים והצירים.
נער ונערה מחליפים נשיקות גנובות
והירח עד.
אחר כך הם נפרדים
והמנורה בחדר השכן חוקרת עצבים.
אי ספיקת לבו
של שעון המחוגים.

בגן הציבורי המגלשות שבורות
חריצים כקמטים - עדות לשעת שבר.
נער ונערה מתגלשים ולכאב אין סבר
רק פגישות רחוקות.
אחר כך הם מתחייבים
והתקרה חוצצת בינם לבין האלוהים.
אי סיפקת לבו
של שעון המחוגים.

בגן הציבורי הדשא עוד חי,
מלבלב בירוק, מתגייס בבקרים.
נערה ונער מתחככים במדיו,
רק פגישות רחוקות.
אחר כך הוא נשלח
והיא כותבת געגועים
והרצפה מלאה מכתבים מצונזרים.
אי סיפקת ליבו
של שעון המחוגים.

בגן הציבורי השמש חודרת עננים,
ממיתה שברי צל על קירות הבתים.
נער ונערה בצל זיכרון נעורים.
רק תמונות נגנזות במגרות ובספרים.
פתאום במקרה רשמים מצטלבים.
הוא פוגש את ההיא ומבטיהם נפגשים.
רגעים מעטים חסרי כל תכלית.
אי ספיקת ליבו
של שעון המחוגים.