כשהשתחררנו מהצבא יוסי נסע לאלסקה לעבוד בציד לווייתנים ואני
הלכתי לעבוד בפיצוציה בתל-אביב.
לא ממש שמרנו על קשר. אולי קצת בהתחלה אבל מרוב העבודה שהיתה
לי בפיצוציה ולו עם הלווייתנים, לא נשאר זמן לשבת ולכתוב
מכתב.
כשעוד היינו מתכתבים, יוסי היה מספר שממש נחמד לו שם ושעושים
כסף לא נורמאלי ושהוא הולך לפתוח רשת של לכידת לווייתנים בנגב
כשהוא יחזור לארץ. אני כתבתי לו שגם אני עושה כסף די טוב
ושנחמד לי בפיצוציה למרות שיש הרבה אחריות על הראש, אבל אני
מסתדר עם זה.
יום אחד שמתי לב שעברו כבר שלוש שנים מאז שהשתחררנו והרגשתי
שהזמן הזה ממש טס לי בפיצוציה בגלל שעבדתי כל יום.
התאריך הזה של השחרור הזכיר לי את יוסי ונזכרתי בכל מיני קטעים
שהיו לנו בצבא, כמו למשל, פעם אחת ששמרנו ביחד ואז פתאום הגיעה
לעמדה איזו בחורה על הכיפאק וככה היא ישבה איתנו ודיברנו על מה
ש'תה לא רוצה ככה כל הלילה, היו הרבה קטעים בצבא.
אני לא מאמין בדרך-כלל בגורל או מזל או דברים כאלה ואמונות
טפלות, אבל איך שאני חושב על יוסי, פתאום נכנס לי לפיצוציה
לווייתן עם אזיקים על הידיים. "ווינסטון לייט,בבקשה", ככה הוא
אומר לי, אז אני מסתובב להביא לו את הקופסא מהמדף ובנתיים אני
שומע אותו אומר למישהו מחוץ לפיצוציה, "בוא כפרה, בוא כנס, אתה
רוצה עוד משהו מפה?", לא התייחסתי כל כך כי עדיין הייתי המום
מהצירוף מקרים. פתאום, איך שאני עדיין המום מהצירוף מקרים, את
מי אני רואה נכנס אלי לפיצוציה שלי? את יוסי! יוסי מהצבא! נכנס
לפיצוציה לבוש מדים של שוטר אבל סגולים וכולו שזוף כזה בגלל
אלסקה. בהתחלה הוא לא זיהה אותי אבל ישר אמרתי לו "יוסי?", אז
הוא לא זיהה אותי עדיין, "יוסי נו זה אני, מה אתה עושה פה?",
ככה אני שמח מדבר אליו והכל והוא לא מזהה אותי. "בסדר, הכל
טוב", הוא אומר לי, אבל אני קלטתי עליו שהוא עדיין לא זיהה
אותי אז אמרתי לו לחכות שניה כי הבנתי למה הוא לא מזהה אותי.
נכנסתי לשירותים מאחורה, לקחתי מספריים וגזרתי את כל השיער כדי
שיראה כמו בצבא וגם גילחתי את הזקן כי בצבא היה אסור זקן
והחלפתי את השמלה במכנסיים וחולצה. אחרי שתי דקות אני יוצא
מהשירותים ופתאום הוא זיהה אותי.
"שניצל! עכשיו אני מזהה אותך! מה אתה עדיין עובד פה?",
"כן, כל יום מאז שהתחלתי", אמרתי לו.
"מה איתך? למה מדים של שוטר? זה לווייתן שלכדת?", שאלתי ככה
ליד הלווייתן כי לא ידעתי שיש לו רגשות.
"לא, זאת אשתי, פורטונה, אנחנו עושים משחק תפקידים עכשיו בשביל
להחיות את הזוגיות שלנו".
איזה פאדיחה היתה לי, בספר התורה, חשבתי כל הזמן שזה לווייתן
וזאת היתה בכלל לווייתנית.
"נעים מאוד פורטונה, אני יוליוס קיסם, אבל כולם קוראים לי
שניצל", לחצתי לה את הסנפירים.
"אז עזבת את אלסקה?", שאלתי את יוסי .
"לא, אנחנו חוזרים לשם מחר, רק קפצנו לקנות סיגריות", הוא ענה
לי וקרץ.
אני לא רוצה להתלהב או משהו, אבל באותו רגע עשיתי פליק פלאק
לאחור ואף אחד לא לימד אותי בחיים.
"איזה פליק פלאק יפה!", יוסי החמיא לי ופורטונה השפריצה מים
מהחור בגב. "למה בפיצוציה אבל? למה?!", התעצבנתי עליה קצת כי
שטפו היום. "סליחה, ברח לי", התנצלה פורטונה.
"טוב לא נורא", סלחתי והוספתי קושיה, "פורטונה, כמה דגי טונה
את יכולה לאכול בבת-אחת?".
"ארבעה", השיבה פורטונה.
"ידעתי!", כבר עשרים שנה אני מחפש את הלווייתנית שאכלה לי את
הטונות וסוף סוף מצאתי אותה, עכשיו הגיע הזמן לנקמה.
שלפתי את החכה שהיתה שמורה מתחת לדלפק כל-כך הרבה זמן, הסתכלתי
לה בין העיניים ואמרתי, "שלום לך פורטונה, שמי הוא יוליוס
קיסם, את אכלת לי את הטונה, היכוני למות!", פורטונה התחילה
להשתגע ויוסי אמר, "אני הולך להביא את האוטו בנתיים".
"שלום לך פורטונה, שמי הוא יוליוס קיסם, את אכלת לי את הטונה,
היכוני למות!".
"תפסיק להגיד את זה!", התחרפנה פורטונה וסטרה לי עם הסנפיר.
העניינים התחממו ויכולנו לשמוע את יוסי צופר בחוץ. "רגע יוסי",
נופפתי לו עם האצבע ואמה נוגעות באגודל. יוסי שלף אצבע משולשת
לכיווני ומיד לאחריה שלף רובה דו-קני, כיוון אותו אל עבר המצח
של פורטונה ואמר ברמקול של האוטו, "פורוטונה לייזרוביץ', את
עצורה בגין עבירות פליליות וטרף לא חוקי של ארבעה דגי טונה אי
שם בשנות השמונים המוקדמות".
שלפתי את האזיקים שהיו לי בחגורה והנחתי אותם על זוג האזיקים
הנוכחי שכבר היה על פורטונה.
"זהו פורטונה, זה נגמר, תפסנו אותך", מרדף של שלוש שנים הגיע
לסיומו. יוסי ואני בעצם לא ניתקנו קשר מעולם, אנחנו צמד בלשים
שנשלח לתפוס את פורטונה לייזרוביץ', הלווייתנית מספר אחד
ברשימת המבוקשים של נאס"א. התפקיד הזה דורש ממך הרבה. יוסי
אפילו נשא אותה לאשה רק בשביל שנגיע לרגע הזה.
מרחוק ראיתי את יוסי מזיל דמעה. ניגשתי אליו, ליטפתי את ראשו
הקטן ושאלתי, "יוסי, לא נקשרת אליה רגשית או משהו, נכון?" ,
יוסי הרים מבטו אלי וענה בגרון חנוק, "לא, יש לי קקי".