שיר נוטמיין / על זמן ועל מרחק |
כבר שנים שאת מתחמקת
הגיע זמן
קדימה
אחורה
אליו וממנו
להשתמש בשרירים
לכתוב קצת כמוך,
משונים.
חזרי כבר חזרי
די לך
קצת במרחק
אך לא שבת
ואינך
חזרי כבר
שובי
נמאס לצעוק ברחובות,
את יודעת, את לא נלסון,
וכל הרפתקאותייך, תירוץ לזמן שחלף
די לך טוסקנה ובמרחקים אין איש
כל המקומות הם בריחה
כל הבתים הם מחבוא
ועל גברים איני רוצה לדבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|