בתאבון, אמרתי לה.
בואי, תנגסי,
ממש כאן,
בין שתי הריאות.
אל תשאירי בי אוויר,
אל תתני לדמי לעבור,
חסמי את עורקיי,
נפצי לי את ורידיי.

קדימה, אכלי.
תקעי את שינייך כאן,
חשפי אותן ואל תהססי.
ישר בין שתי העיניים,
קרעי ממני את פיסות השפיות,
שעוד כאן.
תני לכל לנזול ממני,
עד שאשכח גם את עצמי.
אל תשאירי ממני דבר.

קדימה, שתי לרוויה.
את דמי הנוטף,
שתי כיין משובח,
תתמכרי אל מרקמו,
אל טעמו, אל ריחו.
שלחי את לשונך,
לקקי עד הטיפה האחרונה,
ממני, מהרצפה.
שאבי את חיי, אלייך.

קדימה, עכשיו להוציא את הכל,
תני לבחילה לשטוף אותך,
לנקות אותך ממני.
פני את מעייך, את קיבתך
זרקי את כל שלקחת לי,
לשווא.

עבודתך כאן נסתיימה,
שכרך הזעום מחכה בפינה,
לובש צורתו של סיפוקך,
ומחייך.