זה לא מפריע לאף אחד
שאת שם בפינה לבד
אישה זקנה בגוף של ילדה
בוכה בלי סיבה
וזה הולך לך שוב בא.

היא חוזרת אל המקום
אשר נהגה לקרוא לו בית
למקום שרצתה לשכוח
אבל זוכרת עדיין.

והזכרונות אותה מציפים
דוקרים ומכאיבים
דמעות של לילה
סיגריות של בוקר
בקבוק מוזר מתגלגל על הריצפה
וחבל שחור משתלשל מהתקרה.

היא בורחת מהר
נזכרת למה עזבה
ולמה הבטיחה לעצמה לא לחזור לעולם
והיא יודעת זה לא יעזוב אותה אף פעם
כל מה שהיה
עדיין לא נגמר.

שיר נוסטלגי מתנגן ברדיו
מזכיר לה תקופה ישנה
היא מחייכת לעצמה וחושבת
איך הכל כל כך השתנה
הכל פתאום נראה אחרת
כאילו לא שייך לשם
רק החיוך שלה נשאר כמו פעם.