עלי,
על גופי
מטפסים כחרקים
המחפשים את פיסת העור
למצוץ דם ארוחת הצהריים של ליל אמש,
עוטפים וממלאים את גופי
בתאווה החייתית שלהם,
כאילו לא שמים לב
שהקרקע נושמת
מכילה את זרם החיים הקיומי,
מעלי
כמו רומסים את גוויתי
שם, על החוף המרוחק
כמו רומסים את חיי
חיות האופל של היקום
חיות הממלאות את העולם בכאב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.