והנה שוב מגיע הזמן
והנה שוב זה תחילת סוף העולם
ואין סיבות לחיות
ואין עוד שאלות
למה, איך, מתי ובאיזה צד לחיות
והנה שוב חרדות ותהיות
ואני שמתנדנדת בין שתי התהומות.
ושוב הטוב והרע נלחמים
זה מול זה עומדים נאבקים
כל החברים הקרובים האוהבים
עומדים בצד ורק מסתכלים
כי כאן זו אני, ורק אני היחידה
עצבות אחת אל מול עצבות שנייה
וכל אחת מושכת בכוח לכיוונה
וכל אחת מתכחשת ליריבתה.
ואני ביניהן עומדת בצד
חוצצת כגבול בין אחת לאחת
ניצבת וחוטפת משני הכיוונים
בידיים, בראש, בלב, בפנים.
והכל שתלוי רק בי (כך אומרים)
משתולל והורס את הילדה שבפנים
מקלקל ונובל עם הילדה הנכונה
התמונה של ההרס בפנים
כבר לגמרי שונה.
מבחוץ אם מסתכלים או שלא
זו רק אני נמצאת שם
צוחקת או בוכה
ושמה מסיכה
רק להמשיך ולסחוב עוד קצת
יש בי עוד כוח כמעט. |
