זכויות אדם בסיסיות בנויות על שורשים סוציולוגיים עתיקי
יומין.
מה עלינו לעשות על מנת להתעלות מעל זה?


כל אדם, חובתו לקבל ביקורת וזכותו למתוח ביקורת.

האימרה "מאין לך הזכות לשפוט?" הינה חסרת ביסוס מיסודה.

זכותו של אדם לשפוט נובעת מהיותו אדם, ישות בעלת מוסר משל
עצמה, ערכים ומסורת.

זכותו של אדם לשפוט על פי מוסרו אינה נחותה מזכותו של כל שופט
מוסמך, כי גם כללי השיפוט הללו נכתבו בידי בני האדם והינם פרי
לקחים ומוסר חיים.



מדוע ביקורת נחשבת כתכונה רעה בבן-אדם?

הפחד ההיסטורי מההכרה בחסרונותיך נפוץ בקרב רוב אוכלוסיית
העולם. פחד זה יצר נורמות הגנה מוסכמות, סוג של קונצנזוס,
קונצנזוס ושמו נימוס.

הנימוס בא להגן על נקודות רגישות באישיותם של בני אדם.

אדם הפוחד להתמודד עם עצמו מוצא את עצמו שונא את מבקרו.

אדם המוכן להשלים עם חסרונותיו ואף להבינם ולנסות לתקנם, לא
יבהל ולא ישנא את מבקרו.



זוהי חובתו של כל אדם להקשיב לביקורת הנמתחת עליו. אין זה
מחובתו להסכים לנאמר, אך עליו לשקול אותו.

אין לפסול ביקורת. לכל ביקורת יש להגיב בנימוקים מעשיים
ועובדתיים. כמו כן, כל ביקורת חייבת להימתח על ידי שימוש
בנימוקים מעשיים ועובדתיים ולא להתבסס על תחושות, רגשות או
דעות קדומות.



זוהי זכותו של כל אדם למתוח ביקורת על פי השקפת עולמו. זכות זו
מקובעת בחובה כי ביקורת זו לא תבוטא על ידי שימוש באלימות
פיסית או פגיעה ברכושו של המבוקר.



"נימוס" הוא למעשה אבי הרכילות. כתוצאה לשימוש בכללי הנימוס
נוצרת אווירה של ביקורת סמויה הנמתחת מאחורי גב המבוקר ומונעת
ממנו ללמוד, להשתנות ולשפר את התנהגותו. כתוצאה מכך נוצרת
תופעת הרכילות, ביקורת חסרת שימוש לחלוטין, שאינה מביאה לשום
מקום.



מתיחת הביקורת חייבת לבוא מתוך ראיית המבוקר כאדם שווה לך ובעל
יכולת להשתנות וללמוד מביקורתך.

אין למתוח את הביקורת בצורה אלימה ואף לא לאלץ את המבוקר לקבל
את ביקורתך. קבלת הביקורת צריכה לבוא מרצונו האישי של כל פרט
לשאוף לשלמות.