|
איש אחד שמן ומזיע
הולך ברחוב הצר
הוא שונא את עצמו
ןמנסה והתגמד כמה שיותר
תוך כדי כך הוא נתקל בנערה
הוא מגמגם במבוכה ויאוש
כשהיא נותנת בו מבט מאופר ומזלזל
היא רזה וארוכה מדי
שערה צבוע כמו פניה
היא מפחדת מעצמה
ומנסה להסוות באיפור מלחמה
אבל זוג הגברים שהולך מאחוריה יודע
הם הולכים אחד ליד שהני
ועושים הכל ע"מ לא לנגוע
הם מתחבאים מעצמם
משתמשים בארונות בלתי נראים
עוצמים עיניים במטרה לא להסגיר את הסוד
פושט יד זקן יורק לעברם
הוא יודע מה הם בדיוק
ומתוך אשפה ועשרות אגורות
הוא קובע בקול מה דעתו על העולם
אישה שעוברת לידו מקללת בזעם
היא מקומטת וחושבת שראתה הכל
הבגדים שלה ישנים ויש לה סל מתפרק
היא עוברת ליד ילדה קטנה ונותנת לה סוכריה
הילדה עומדת בפינת הרחוב בבגדים צבעוניים
היא קפואה ולא זזה, היא מפחדת מאנשים זרים
רגליה מוכנות לנוס בסימן ראשון של סכנה
הרחוב נראה לה ארוך וקשה כ"כ
והסוכריה בכלל לא מתוקה לי בפה. |
|
|
אנחנו לבד.
תמיד לבד.
הכתיבה היא
הביחד של
כולנו.
תרופה ממכרת,
סם לא בשל-בשל
לחיים בעולם
הזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.