עם סכין ולהב חדים
מבתרת את כל שנשאר מאיתנו
חותכת לפרוסות גסות והדם נוזל.

כוס זכוכית בעוצמה מנפצת
רסיסים מופרדים לכל עבר
לזכר היותנו יחד, פעם.
אנחנו שני רסיסים שהופרדו באחת
והם בשני קצוות שונים עכשיו.
וכעת, כל אחד נפרד
מנסה למצוא את מקומו
על רצפה קרה בסלון.

לוקחת נייר עיתון
לכדור אותו מקמטת
לזכר כל שכתבתי לך
וכבר לא משנה
המילים נמתפתלות מעצבנות אותי בתמימותן:
"לעד" ו"לנצח", הן מילים של אנשים מאוהבים.

באצבעותיי את גופי הקר ממוללת וקופאת
לזכר מגע ידיך - שלעולם לא אוכל לשחזר
ונרדמת.