סיכות הביטחון מחזיקות אותי
צמודה למציאות
התפרים כבר הוסרו
וסימניי הציפורניים שלך
שפעלו כטפר אחד
ופצעו אותי
עדיין פה

אחרי שכל ההיסטוריה
על פניי כבר חלפה
ואת כל תורתנו העזתי ושיננתי בעל פה
אני יכולה להבטיח לך;
אין עוד כוכבים המציירים דיוקנך בשמיים שלי
טעמים הנושאים שמך בגאון הורחקו מהשגרה
אין לי דקה יתרה להעניק לך

בין הימים הללו
ללילות הארורים
אני מעדיפה אפילו לא למצמץ
אין אחורנית, רק לפנים
העתיד בלעדייך מבטיח לי שקט
רק השאריות שלך:
טביעות האצבעות המדממות והאשמות
המילים המדושנות והעגלגלות
הכוויות הקלות מהנשיפות שמצאו את דרכן מהעורף אל נפשי
מרעישות בי נצח.

(2.5.2005, שלושה שירים ושלוש הוכחות, מעל לחמישה אנשים שלהם
זה מוקדש)