|
זה בגרון שלי:
כבר לא מעיזה להניח הנחות
בשל שלומנו
מעולם לא הרגשתי יותר מוגבלת במעוף על כנפי דמיון.
זה בסרעפת שלי:
בתקופות אחרות
מצב זה היה מטיב עמנו
הריתוק למקום קבוע שנוצר בשל הפחד מריחוק
בימנו אנו, זה כבר בוער לי באצבעות:
נאמני, טרם נתחיל גסיסה משותפת
הבא לי חבל תליה
וראה כיצד אני נקשרת למציאות. |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.